מהאתגרים העומדים בפני מצרים בזירה הפנימית בעת הזאת

להיות נשיא מצרים הוא אחד התפקידים המאתגרים ביותר במזרח התיכון בשגרה לא כל שכן בתקופה הנוכחית. הנשיא עבד אלפתאח א-סיסי נאלץ לא רק להתמודד עם השלכות נגיף קורונה על הכלכלה המצרית אלא גם עם איומים הולכים וגוברים לביטחון הלאומי עקב המצב בלוב והסכסוך עם אתיופיה על מי הנילוס.

לחם ל-100 מיליון פיות
בזירה הפנימית מצרים צריכה להתמודד עם אתגר לא פשוט – אספקת לחם ל-100 מיליון תושבים, כרבע מהם מתחת לקו העוני. הלחם הוא נושא רגיש במצרים, ובעבר כשהנשיא סאדאת במהלך שנות השבעים ניסה לקצץ בסובסידיות הוא מצא עצמו בפני מה שמכונה “מהומות הלחם”. לא בכדי מצרים היא יבואנית החיטה הגדולה בעולם. ייבוא החיטה של מצרים מהווה כ-20% מכלל הייבוא החקלאי שלה. זו הסיבה שמדיניות החיטה היא מרכיב חשוב במדיניותה של כל ממשלה מצרית. הסבסוד של הלחם הפשוט הנקרא “בלאדי” מהווה קרוב ל-1% מהתוצר הגולמי של מצרים.

משבר קורונה יצר איום על שוק הלחם המצרי, שכן רוב החיטה בשוק המצרי מיובאת. מדינות מובילות בתחום זה כמו רוסיה וקזחסטן עצרו בשיא המשבר את הייצוא כדי לוודא שלא ייווצר מחסור בשוק שלהן. התפתחות זו הביאה את ממשלת מצרים להגביר את תצרוכת החיטה המקומית, או במילים אחרות להוציא כסף כדי לקנות שקט מצדם של עשרות מיליוני מצרים.

הגדלת הרכש המקומי
מאז אמצע אפריל ועד תחילת יולי רכשה ממשלת מצרים כ-3.5 מיליון טון חיטה מיצרנים מקומיים. מדובר בעלייה של 20% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הממשלה המצרית גם העלתה את המחיר עבור החיטה המקומית ומשלמת לחקלאים כ-44 דולר לארדב (150 ק”ג). יש לציין כי הצריכה השנתית של חיטה במצרים מגיעה לכ-20 מיליון טון, כ-13 מיליון מייבוא. בשל החשיבות של החיטה ליציבות פטר משטר א-סיסי את מגדלי החיטה מהסגרים שהוטלו על הציבור כחלק מהמאבק בהתפשטות קורונה.

קרדיט:ערוץ הטלגרם דורון פסקין