איראן נאבקת לספק מוצרי יסוד לתושביה

למרות ההבטחות של משטר המולות בנוגע לזמינותם של מצרכי יסוד, והצהרתם כי יתמכו בכנופיות אסד, איראן נאבקת להבטיח סחורות בסיסיות לתושביה, שכן חיטה ואורז היו בראש רשימת הסחורות המיובאות לאירן במהלך השנים האחרונות.

במהלך השנה הזו אירן הפכה כמעט לבעלת יכולת לספק בעצמה את כל צריכת החיטה העצמית, לאחר שייצרה 14 מיליון טון, לעומת צריכתה הפנימית של  12 מיליון טון, אך כאשר חקלאים לא ששים למכור חיטה לממשלה במחיר הממשלתי (500 דולר לטון), איראן נאלצה לייבא 8 מיליון טון חיטה מרוסיה וקזחסטן והאיחוד האירופי.

באשר לאורז, הוא גדל באיראן בשתי אזורים ,ג’ילאן ומזנדארן, אולם היא נאלצה לייבא מיליון טון מהודו, פקיסטן, תאילנד, טורקיה ואיחוד האמירויות.

באשר לשעורה, איראן ייבאה 3 מיליון טונות מקזחסטן, רוסיה, אוקראינה והאיחוד האירופי, ו -10 מיליון טון תירס מברזיל, ארגנטינה, אוקראינה ואפילו מאמריקה, “האויב המוצהר שלה”.

איראן גם ייבאה מברזיל כמיליון וחצי טונות של פולי סויה, חמניות וכפות תמרים

הסנקציות האמריקאיות אינן חלות על סחר במוצרי מזון עם איראן, אולם חברות זרות רבות מגלות שהסנקציות מסובכות, במיוחד ביחס להעברות כספיות, ולכן מעדיפות להימנע מלעסוק במסחר עם איראן ולהגיש הצעות למכרזים ממשלתיים, וזה מה שהניע את איראן לסמוך יותר על חברות מסחריות ההפועלות באיחוד האמירויות, סין ורוסיה למימון עסקאות אלה. חברות אלה סובלות מאיחור בתשלום מהבנק המרכזי של איראן בגלל מחסור במטבע קשה לייבוא דגנים ושמנים צמחיים, מה שגרם למחסור במוצרים החקלאיים הללו באיראן.

ראוי לציין כי המגזר החקלאי האיראני מהווה 10% מהתוצר המקומי הגולמי, מעסיק 20% מכוח העבודה האיראני, וענף זה נתקל בבעיות השקיה, למרות התעקשותה של איראן להמשיך ולעסוק בחקלאות, אך המשמעות היא הידלדלות עתודות מי התהום שלה.