הנרי קיסינג’ר: מגפת וירוס הקורונה תשנה לנצח את הסדר העולמי
על ארה”ב והעולם להגן על אזרחיהם מפני מחלות תוך התחלת העבודה הדחופה של תכנון העידן החדש.
האווירה הסוריאליסטית של מגיפת קוביד -19 מזכירה כיצד הרגשתי כבחור בחטיבת הרגלים 84 במהלך קרב הבליטה. כעת, כמו בסוף 1944, קיימת תחושה של סכנה לא קטנה שאינה מכוונת לאף אדם מסוים, אלא מכה באקראי ובהרס. אבל יש הבדל חשוב בין הזמנים הרחוקים ההם לזה שלנו. הסיבולת האמריקאית התחזקה אז על ידי מטרה לאומית משותפת. כעת, במדינה מפולגת, יש צורך בממשלה יעילה ומרחיקת ראות כדי להתגבר על מכשולים חסרי תקדים בעצמתם ובהיקפם הגלובלי. קיום אמון הציבור הוא קריטי לסולידריות חברתית, ליחס של חברות זו עם זו לשלום ויציבות בינלאומית.
עמים מתלכדים ופורחים מתוך אמונה כי מוסדותיהם יכולים לחזות פורענות, לעצור את השפעתה ולהחזיר את היציבות. כשתגמר מגיפת קוביד -19, מוסדות של מדינות רבות יתפסו ככישלונות. אם פסק הדין הזה הוגן באופן אובייקטיבי אינו רלוונטי. המציאות היא שהעולם לעולם לא יהיה זהה לאחר וירוס הקורונה. להתווכח עכשיו על העבר רק מקשה על ביצוע מה שצריך לעשות.
וירוס הקורונה תקף בהיקף ובהיקפים חסרי תקדים. ההתפשטות היא מהירה ביותר: מקרים בארה”ב מוכפלים בכל יום חמישי. ובעוד אני כותב עכשיו אין תרופה. אספקה רפואית אינה מספיקה בכדי להתמודד עם הגלים המתרחבים של המקרים. יחידות טיפול נמרץ נמצאות על סף ומעבר להצפה. הבדיקות אינם עומדות במשימה לזהות את הקף הזיהום, שלא לדבר על לעצור את התפשטות. חיסון מוצלח יכול להיות במרחק של 12 עד 18 חודשים.
ממשלת ארה”ב עשתה עבודה איתנה בהימנעות מהקטסטרופה המידית. המבחן האולטימטיבי יהיה האם ניתן לעצור את התפשטות הנגיף ולעצור אותו באופן ובקנה מידה שישמור על אמון הציבור וביכולתם של האמריקאים לשלוט בעצמם. מאמץ המשבר, עצום והכרחי ככל שיהיה, אסור לדחות את המשימה הדחופה של פתיחת מיזם מקביל למעבר לסדר העולמי שאחרי הקורונה.
מנהיגים מתמודדים עם המשבר על בסיס לאומי ברובו, אך ההשפעות של וירוס הקורונה על ההתמוססות של החברה אינן מכירות גבולות. בעוד שההתקפה לבריאות האדם תהיה – יש לקוות – זמנית, המהפך הפוליטי והכלכלי שהיא פרצה עלול להמשך דורות. אף מדינה, אפילו לא ארה”ב, לא יכולה במאמץ לאומי גרידא להתגבר על הנגיף. התייחסות לצורכי הרגע חייבת בסופו של דבר להיות משולבת עם חזון ותכנית שיתופית עולמית. אם לא נוכל לעשות את שניהם במקביל, נתמודד עם הגרוע מכל אחד מהם.
על מנת להפיק לקחים מפיתוח תכנית מרשל ופרויקט מנהטן, ארה”ב מחויבת לבצע מאמץ גדול בשלושה תחומים. ראשית, חיזוק החוסן העולמי למחלות זיהומיות. ניצחונות במדעי הרפואה כמו חיסון הפוליו ומיגור האבעבועות השחורות, או הפלא הסטטיסטי-טכני המתעורר של אבחון רפואי באמצעות בינה מלאכותית, הוליכו אותנו לשאננות מסוכנת. עלינו לפתח טכניקות וטכנולוגיות חדשות לבקרת זיהומים ולהתאמה מחיסונית בכל אוכלוסיות גדולות. על ערים, מדינות ואזורים להיערך בעקביות להגן על האנשים שלהם מפני מגיפות באמצעות מלאי, תכנון ושיתוף פעולה בגבולות המדע.
שנית, לחתור לרפא את הפצעים בכלכלה העולמית. מנהיגים עולמיים למדו לקחים חשובים מהמשבר הכלכלי של 2008. המשבר הכלכלי הנוכחי מורכב יותר: ההתכווצות שנגרמה על ידי וירוס הקורונה היא, במהירות ובמידה העולמית שלה, בשונה מכל מה שאי פעם היה ידוע בהיסטוריה. ואמצעים לבריאות הציבור הדרושים כמו התרחקות חברתית וסגירת בתי ספר ועסקים תורמים לכאב הכלכלי. על התכניות גם לשפר את השפעות הכאוס הממשמש ובא על האוכלוסיות הפגיעות ביותר בעולם.
שלישית, שמרו על עקרונות הסדר העולמי הליברלי. האגדה המכוננת של השלטון המודרני היא עיר מוקפת חומה המוגנת על ידי שליטים חזקים, לעתים רודנים, ובפעמים אחרות מיטיבים, ובכל זאת תמיד מספיק חזקה כדי להגן על העם מפני אויב חיצוני. הוגים נאורים עיבדו מחדש את התפיסה, וטענו כי מטרת המדינה הלגיטימית היא לספק את צורכיהם הבסיסיים של העם: ביטחון, סדר, רווחה כלכלית וצדק. אנשים אינם יכולים להבטיח את הדברים הללו בעצמם. המגיפה עוררה משהו ישן, תחיית העיר עם החומה בעידן בו השגשוג תלוי בסחר העולמי ובתנועת האנשים.
הדמוקרטיות של העולם צריכות להגן ולקיים את הערכים המוארים שלהם. נסיגה עולמית מאיזון של כוח עם לגיטימציה תגרום להתפוררות החוזה החברתי הן ברמה המקומית והן הבינלאומית. עם זאת, לא ניתן ליישב סוגיה זו של אלפי שנים של לגיטימציה וכוח במקביל למאמץ להתגבר על מגפת קוביד -19. ריסון הוא הכרחי מכל הצדדים – הן בפוליטיקה פנימית והן בדיפלומטיה בינלאומית. יש לקבוע סדרי עדיפויות.
המשכנו מקרב הבליטה לעולם של שגשוג הולך וגובר ושיפור הכבוד האנושי. עכשיו, אנו חיים בתקופה אפוקלית. האתגר ההיסטורי של מנהיגים הוא ניהול המשבר תוך בניית העתיד. כישלון עלול להצית את העולם.
קרדיט : וול סטריט ג’ורנל – הנרי קיסינג’ר – שימש כמזכיר המדינה ויועץ לביטחון לאומי בממשלות ניקסון ופורד.