עיסקת המאה של הנשיא טראמפ והרשות הפלשטינית. דעת מומחה

יש מי שרואים בהכרזה על “עסקת המאה” סוף עידן ברש”פ ופגיעה קשה במעמד העומד בראשה, אבל 4 ימים אחרי ההכרזה על המהלך, לא ניתן לראות שום סימן לפגיעה במעמד יו”ר הרש”פ, ואולי אף להפך.
אין זה סוד, כי בקרב האליטות האינטלקטואליות ביהודה ושומרון נמתחת ביקורת קשה על יו”ר הרש”פ ששימר את התיאום הביטחוני עם ישראל, למרות אינספור התחייבויות פומביות לבטלו ולהפסיקו.
אבו מאזן זוכר היטב את ימי טרום מה שמכונה “אנתפאדת אלאקצא” בשנת 2000.
אז היה זה מרואן ברגותי, ראש התנט’ים” באיו”ש, ומי שמתיימר לרשת את אבו מאזן גם מתוך הכלא הישראלי, שהבטיח ליאסר ערפאת, כי אנשיו ישברו בתוך ימים את רוחם של “המתנחלים” והם יברחו על נפשם. אבו מאזן הזהיר אז את ערפאת לא להתפתות להצעה הנמהרת שהביאה את ערפאת לסיים את חייו “כלוא” במקאטעה. מאז הוא נשבע שלא ליפול למלכודת הקיצוניות. מאידך, אבו מאזן נזהר שלא תיפגע מורשתו, ושהוא לא יצטייר בפני בני עמו כמי שמכר את פלסטין או אפילו חלק ממנה. מדיניותו מאז היא מדיניות של המתנה, הימנעות מצעדים הרפתקניים לכל כיוון. עד כה מדיניות זו הוכיחה את עצמה. אחרי כל משבר, מעמדו של אבו מאזן רק התחזק. כשהחמא”ס זכתה בבחירות בשנת 2006, הבינו אנשי הפת”ח, כי אבו מאזן הוא המחסום היחיד בינם לבין אבדן השלטון והתייצבו מאחוריו. גישה זו רק התחזקה אחרי שהחמא”ס כבשה את רצועת עזה והפרידה אותה מאיו”ש.

וגם עכשיו, אחרי אינספור השמצות וקריאה להתפטרות, מכריז אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמא”ס, כי הוא מחכה לפגוש את אבו מאזן בעזה. מחמד דחלאן, היריב המר בתוך הפת”ח מפנה לאבו מאזן קריאה פומבית מתחנפת: “רק אתה יכול להציל את פלסטין”.
ואבו מאזן כהרגלו, נזהר מ”קריעת החבל”. מחד גיסא הוא דוחה את תכנית טראמפ על הסף. מנגד, הוא נפגש עם ראשת ה-CIA בראמאללה, ומכריז שלא ינתק את קשרי המודיעין עם האמריקאים ולא יאפשר הידרדרות ביטחונית.
לרחוב הפלסטיני הוא קורא להיאבק בתכנית המאה במחאה עממית, לראשי המנגנונים הוא יודע להבהיר מהם הגבולות של המאבק.
ואכן לאחר הקריאות למחאה והתנגדות, אנו רואים מספר בלתי מבוטל של עימותים והפרות סדר ברחבי איו”ש. דא עקא, שלא מדובר באירועים ללא שליטה וללא בקרה, והשליטה באיו”ש היא בהחלט של אבו מאזן, כפי שבעזה, ירי הרקטות ושיגור הבלונים יכול להתרחש רק בשליטת ארגון החמא”ס שמשחרר חבל אבל במידה.
ואחרי כל אלה- הרחוב באיו”ש אדיש לחלוטין לקריאות המתלהמות. האוכלוסייה מתמקדת בעיקר בשגרת היומיום, במצוקות הפרנסה ובפשיעה הגואה. אלו שמגיעים להפגנות הנם בעיקר צעירים משולהבים ומוסתים, אך אלו אינם מהווים את רוב הציבור.

הציבור באיו”ש בהמוניו, מבין מזמן שאין סיכוי לכינון מדינה פלסטינית עצמאית בעתיד הנראה לעין. הרוב הגדול לא מוכן לוותר על החלום, אך בהדרגה חלום המדינה מתחלף בחזון המדינה הדו – לאומית של כל אזרחיה. על רקע זה התושבים ברובם אינם ממתינים למימוש חלום המדינה הפלסטינית .
לצד זאת נציין שהתגובה הציבורית לעסקת טרמפ מוכיחה נקודה מרכזית: הציבוריות הפלסטינית אין מקום להסעה פומבית של דעות מתונות. גם אם הרחוב הפלסטיני אינו מתרגש מהתכנית והשלכותיה עד כה לא ראינו אפילו אדם אחד, מאמר אחד או תגובה פומבית אחת שקראה לבחון לעומק את התכנית ולא לדחותה על הסף. דברים כאלה ניתן להשמיע בשיחה פרטית אבל לא בפומבי.
יתר על כן, גם בעולם הערבי, אחרי מספר תגובות ספורדיות והתייצבות חלק מנציגי מדינות המפרץ במסיבת העיתונאים שבה הושקה היזמה, קיבלה מועצת הליגה הערבית החלטה פה אחד לדחות את היזמה על הסף.
חשוב לציין שאבו מאזן מוכיח פעם אחר פעם שביכולתו לצאת נגד נשיא המעצמה החזקה בעולם ואף לנצח אותו דיפלומטים. לשיא הגיעו הדברים בהחלטה להאריך את מנדט אונר”א שבה מצאו עצמם ישראל וארה”ב לבד מול כל העולם. גם במה שנוגע להעברת שגרירויות לירושלים עד כה לא נרשם סחף משמעותי. וכל הדברים הללו רק מחזקים את יו”ר הרש”פ.

הנה שיר מחאה נגד תכנית טראמפ: עסקת המאה הופכת ל”סטירת המאה” :

קרדיט: יעקב סבג. לשעבר יועץ לענייני ערבים ביחידות המנהל האזרחי בעזה ואיו”ש