מהם עמודי התווך של מהפכת רוג’בה?

לשאלה זו יש תשובות שונות מפי אנשים שונים הלוקחים חלק בפרויקט האדיר הזה של מהפכת רוג’בה. ננסה לענות עליה באמצעות כמה מקורות מרכזיים. נתחיל בשלושת החגים המשמעותיים ביותר אותם מציינים תושבי רוג’בה:

1. יום האשה הבינלאומי (8 במרץ) נקבע כיום חג וחופש לכל הנשים ברוג’בה. בשנים האחרונות זהו החג הגדול ביותר בכל הערים הכורדיות הגדולות של רוג’בה ובמיוחד בקמישלי וקובני. החג מתחיל שבוע לפני ה-8 במרץ וכולל תהלוכות, הפגנות, אירועים, והופעות מדי יום כאשר ב-8 במרץ נערכות תהלוכות ענק המסתיימות בעצרות בהן נאומים והופעות בכל הערים והעיירות ברוג’בה.

2. חג הפועלים (1 במאי) נקבע כיום חופש ברוג’בה והוא מצוין באופן הדומה ליום האשה הבינלאומי אלא שהדגש בעצרות הוא על הזהות המעמדית המאחדת תחתיה את כל העמים והקבוצות של רוג’בה. בחג זה ניתנת במה למנהיגי ארגוני עובדים וחברים בקואופרטיבים לשאת נאומים. ההיסטוריה של ה-1 במאי ברחבי העולם נוכחת בתערוכות ובאומים והשיר של החג הוא האינטרנציונל.

3. ראש השנה וחגיגת הריבונות הלאומית.

הכורדים חוגגים את חג ה”נורוז” (“יום חדש” בפרסית), שהוא ראש השנה וחג האביב הפרסי/כורדי. החג בד”כ יוצא ב-21 במרץ ונחגג במשך שבוע (18-24 במרץ). עבור הכורדים, מסמל החג את המאבק לעצמאות לאומית. לאורך שנים רבות, נאסר על הכורדים בסוריה לחגוג לציין את החג, אך אחרי חמש שנות אוטונומיה בחבל רוג’בה שבצפון מדינה, הכורדים חוגגים בחופשיות; מופעי אש וזיקוקים, שירי חופש וריקודים, ומעל הכל לפידים ומדורות – הם סמלי החג הכורדי.

האשורים חוגגים את ח’א בניסן (1 באפריל) שנקרא גם ריישא דשטה (ראש השנה בארמית). חג זה דומה לנוורוז בכך שהוא משלב את חג האביב עם ראש השנה ולמעשה ראש חודש ניסן האשורי שכמו בתרבות הקדומה של בני ישראל הוא החודש הראשון בשנה. הדמיון בין החג האשורי לחג הכורדי איננו מקרי שכן האשורים והכורדים חיים באותם אזורים של טורקיה, סוריה, עיראק ואיראן. החג מצוין בתהלוכות ועצרות, ונהוג לצאת בו לטבע ולקטוף פרחי בר.

אם כן, שלושת החגים המרכזיים ברוג’בה מסמלים שלושה נדבכים של מהפכת רוג’בה – הסולידריות הנשית, האחווה המעמדית, והזהות האתנית. בנאומים הנישאים בכל חג בולטות הקריאות לשחרור האדם ברוח החג: שחרור מגדרי, שחרור מעמדי ושחרור לאומי.

כעת נבחן בדרכים נוספות מהן יסודות המהפכה. נתחיל בססמה הנפוצה ביותר בהפגנות: ג’ין. ג’יאן. אזדי. נשים. חיים חירות. שלוש מילים אלו הקשורות כל כך זו בזו בתורת החיים של מהפכת רוג’בה אומרות המון. הנשים מביאות את החיים, והחיים מתגשמים במלוא הדרם רק כשיש חירות. אותה חירות נכספת שהכורדים (והאשורים) חולמים עליה מאות שנים. להיות עמים חפשיים בארצם. קידוש הנשיות. קידוש החיים. קידוש החירות.

תורתו של עבדוללה אג’לאן מנהיגה הרוחני של מהפכת רוג’בה פרוסה בספר היחיד שהוא כתב ופרסם מהכלא הטורקי. בספר מודגש הצורך להקים תאים חברתיים חיוניים בכל תחומי החיים (קואופרטיבים, ועידות נוער, אספות עממיות וכו’). ובמילותיו שלו: “איגודים אזוריים של ניהול עצמי יידרשו כדי לאפשר את בנייתה של רשת שתחבר בין ארגונים ומוסדות קהילתיים, רשת שתהווה לפיכך ‘מנגנון פוליטי לא-מדיני'”

אולם יותר מהכל מדגיש אג’לאן את הצורך בשחרור הנשים דרך אוטונומיה נשית למען נשים. “יש לייסד ולפתח מוסדות אוטונומיים לנשים במשך מאה שנה. יש צורך במפלגות לשחרור הנשים. כמו כן, יש ליצור קומונות אידאולוגיות, פוליטיות וכלכליות, המבוססות על שחרור האישה, התאגדויות של נשים ולמען נשים.”

קרדיט: אוריאל לוי, חבר בתנועת דרור ישראל וכתב ב’דבר’ מקבוצת נציב