בלבנון דואגים כי הצבא יתעמת עם המפגינים ולא כוחות בטחון הפנים. למה?
חבר הפרלמנט ג’מיל אל-סייד שאל שאלה ברשת המדיה החברתית, תוך שהוא מצביע על כך ש-“המדינה נמצאת במצב של מרי אזרחי והפגנות מזה יותר משבוע,זה יהיה רק טבעי שצבא לבנון יעזור לכוחות ביטחון הפנים בטיפולם בהפגנות ההמוניות . אז להיכן נעלמו 28 אלף אנשי כוחות ביטחון הפנים ? ולמה רק הצבא מתמודד עם ההפגנות ? אלא אם כן יש מישהו ששומר על צבאו כדי לשרוף את כוחות הביטחון הלאומי ” והוסיף כי ” יש לתקן את המעוות “.
מר ג’מיל א-סייד הוסיף כי “המועצה הביטחונית המרכזית במשרד הפנים לא התכנסה עד עכשיו , וכי ישנם שני חדרי בקרה המפקחים באמצעות מצלמות על רחובות ביירות, האחת מנוהלת על ידי ביטחון הפנים והשני נסגר על ידי צו של ביטחון הפנים ואסור לצבא בנסיבות הנוכחיות להפעילן.
הוא גם ציין כי “הצבא עיוור ברחובות, והוא צריך לספק ביטחון בביירות ולמען האמת, זכותו של הצבא לקבל כל סיוע אפשר”.
המומחה הצבאי של האתר – גיא א. מעיר:
קצרה היריעה מלפרט את חלוקת הסמכויות והתפקידים של כוחות הביטחון הלבנוניים. כמו כל דבר בלבנון הכוח מחולק עדתית ומכאן מובטח שיתוק כולל. מעבר לצבא ״הירוק״ יש את כוחות הפנים ה-ISF שהם למעשה המשטרה הכחולה למרות שבלבנון גם הצבא עוסק בפעילות שיטור לכל דבר בכבישים. יש עוד כמה כוחות ביטחון קטנים יותר כמו הבטכ״ל ובמנגנוני המודיעין הפיצול רק גובר. הצבא נחשב פחות ״עדתי״ ומאחד ולכן נוח יותר לשלוח אותו לרחובות ללא חשש מהטיה עדתית או חיכוך יתר (בעבר אסורה הייתה כניסה לגורמי בטחון הפנים למרחב הדאחיה לדוגמא).
בהמשך, בביירות יש רשת ענקית של מצלמות רכוב המכסה את כל השטח המוניציפלי (שאינו כולל את הדאחיה). המערכת הינה במסגרת ״העיר הבטוחה״ וכוללת חמל עירוני לניטור המצב בעיר וכמובן חמל ביטחוני לצרכים דומים אך מסיבות אחרות.
