“הפרייה הדדית הרסנית” בין ישראל ואיראן

ההסלמה האחרונה בין ישראל לחיזבאללה בגבולה הצפוני של ישראל גרמה לספקולציות רבות בשאלה: האם תפרוץ מלחמה בין ישראל לאיראן?

סביר יותר להניח כי כעת לא תפרוץ מלחמה בהיקף מלא בין ישראל לאיראן.

הרטוריקה המסלימה וחילופי האש הצבאיים והמצומצמים בין ישראל וחיזבאללה, שנתמך על ידי איראן, משרתים את המטרה הפוליטית של שתי המדינות, גם של ישראל וגם של איראן.

ה”הסלמה המבוקרת” מאפשרת לישראל להמשיך ולהפנות “אצבע מאשימה” כלפי איראן, כמקור לחוסר היציבות באזור ובכך למעשה לשמר ולחזק את הבריתות שלה, “בעזרת יצירת אינטרס משותף” עם ששת חברי מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), ובמיוחד עם סעודיה.

מבחינתה של איראן, היא אינה מנוהלת אך ורק על ידי “משוגעים נצים” אשר כל הזמן צועקים “מוות לאמריקה“. באיראן ישנם “פרגמטיסטים” אשר כן רוצים לשפר את יחסי המדינה עם שכנותיה – כולל עם ישראל.

אולם, למרות ש”פרגמטיסטים מאזנים” את המשטר האיראני הם עדיין נאלצים לתמודד עם בעיה אחת גדולה – הם מנוהלים על ידי נצים שרוצים לראות את המהפכה האיראנית משנת 1979 מיוצאת לרחבי האזור.

נכון לעכשיו לאיראן אין תיאבון לעימות צבאי ישיר עם ישראל, וזה לא משנה כמה מנהיגה העליון של איראן, עלי ח’אמנאי, טוען שהוא רוצה להשמיד את המשטר הישראלי.

זו אחת הסיבות העיקריות לכך שחיזבאללה מועיל לאיראן – חיזבאללה למעשה פועל כ”חוצץ” בין איראן וישראל ובכך מאפשר לאיראן לאיים על ישראל מרחוק ולנהל איתה “מלחמה מבוקרת“.

יחד עם זאת, הרטוריקה של איראן והשימוש שלה ב”זרועותיה החמושות” במזרח התיכון, בין אם בסוריה, עיראק, לבנון, תימן וכן גם בעזה או בגדה למעשה מסייעת לישראל לחזק את קשריה עם ארה”ב ועם ששת מדינות המפרץ הפרסי (GCC).

איראן מעוניינת להיות המדינה המוסלמית המובילה בעולם, והמדינה שתומכת במטרות מוסלמיות – היא מתחרה על התואר הלא רשמי הזה עם סעודיה וטורקיה.

עבור איראן, כמו גם עבור טורקיה, ה”דמוניזציה” של ישראל היא כלי רב עצמה להשגת מטרתן –להיות המדינה המוסלמית המובילה בעולם.

מבחינתה של איראן, כאשר היא מתזכרת את העולם על כוונותיה המאיימות כלפי ישראל, למעשה: זה משמש בעבורה “כלי רב עצמה” בכדי להשיג השפעה רבה יותר במדינות כמו סוריה, תימן, עיראק, לבנון וכן בקרב הפלסטינים ותומכיהם ברחבי העולם.

ישראל מצידה “נהנית מהדמוניזציה” של איראן כלפיה בעזרת “תגובה נגדית בדמוניזציה” משל עצמה כלפי איראן, ובכך מחזקת את קשריה עם המדינות החוששות מהתפשטותה של טהרן במזרח התיכון.

בנוסף לכך, בזמנים שישראל נמצאת ב”קמפיין בחירות” לראשות הממשלה עולה הצורך במדינה להדגיש את האיום של איראן ו”גרורותיה” – חיזבאללה וחמאס. וכתוצאה מכך עולה השיח הפוליטי, בנושא של הצורך להלחם בהם למען ביטחונה של מדינת ישראל.

ישראל ואיראן “נהנות”, אולי באין ברירה, מ”הפרייה הדדית הרסנית” – מנהיגי שתי המדינות “מרוויחים” בתוך משחקי “מאבק מבוקר” רווחים פוליטיים וגיאו-פוליטיים.

קרדיט:אברהם תמקר – פרדס+ מקבוצת נציב