ישראל פותחת דלת לשיח עקיף עם חיזבאללה

תושבי המזרח התיכון התבוננו מזוויות שונות וסותרות על "המלחמה שבין המלחמות" שהתרחשה בין ישראל לחיזבאללה בשבוע הראשון של חודש אוגוסט.

רבים בישראל רצו לראות יותר הפעלת כוח צבאי ואילו רבים מתומכי חיזבאללה היו רוצים לראות חיילים הרוגים. אף על פי כן, פעולת התגמול של חיזבאללה נגד כלי רכב ישראלי סימנה נקודת מפנה ביחסים ויצרה משוואת תקשורת חדשה לעתיד.

למעשה, פעולת התגמול של חיזבאללה הטילה כבוד על כללי תקשורת בין חיזבאללה וישראל ובכך פתחה דלת למשא ומתן עקיף עם ישראל, זאת בעזרת מדינות מתווכות כמו צרפת, מצרים וארה"ב.

יישום אסטרטגיית התגובה של חיזבאללה יצרה למעשה דרך להחלפת מסרים נוספת בין הצדדים, ובכך לקבוע את ה"אופי" של מלחמת ההתשה שהצדדים הולכים, ככל הנראה, להיות לכודים בה בחודשים הבאים.

ניתן להבין זאת בעזרת התבוננות במדיניות שבה נוקטות גם ישראל וגם איראן בעזה – בעזה ישראל וארגוני הטרור מנהלים מלחמת התשה כבר זמן רב, בה יש קווים "מוסכמים בשתיקה" להגדרת רמת האלימות.

אלמלא ישראל הייתה מפיקה סרט מלחמה, שלא ניתן לשלול, כי ישנה אפשרות שנערך גם בשיתוף חיזבאללה, ישראל יכלה לשים את נאסראללה בפינה, בכך שהייתה מאפשרת לו להתלבט ולא להגיש לו סולם לרדת מהעץ – במידה ונאסראללה היה מחליט לנקום נגד ישראל על הריגת הפעילים שלו בסוריה, וגורר את לבנון למלחמה אפשרית עם ישראל, במקרה כזה נאסראללה לא היה נהנה מתמיכתו של ראש ממשלת לבנון הפרו-אמריקאי, סעד אל-חרירי, וזה כשלעצמו היה מכניס את נאסראללה לבעיה גדולה פי כמה.

אלמלא ישראל הייתה פונה או מסכימה מראש לנסות להשיג תגובה מתואמת דיפלומטית כדי להרגיע את המתחים, יכלה ישראל להחליש את כוחו של ארגון הטרור, בזמן שבחר להוציא את פעולת הנקמה, לפחות ב-50 אחוזים, ולפגוע במאגרי הטילים הרבים המאיימים על ריבונותה של מדינת ישראל, וכל זאת רק בעזרת כוח אווירי.

אלמלא היו משאירים לנאסרללה מושג על כוונותיה של ישראל, היה לו מורכב יותר להוציא לפועל פעולת תגמול, זאת מכיוון שהיה לו קשה יותר לחשב קדימה את צעדיה ותגובתה של ישראל.

במקביל, ישראל יכלה לסכל פעולה כזו בעזרת מידע מודיעיני וכמובן לסכל פעולת נקם כזאת, בזמן התהוותה, בעזרת תקיפת מנע – בכל מדינה ריבונית זוהי עילה מספיקה כדי להחליש או לחסל את האיום המתפתח עליה. לישראל הייתה הזדמנות להחליש משמעותית ולשלוח אחורה, לפחות בלבנון, את התוכניות המאיימות עליה מצד ארגון הטרור חיזבאללה שפועל בחסותה של איראן.

אלמלא ישראל הייתה משאירה לנאסרללה ולארגון הטרור שאותו הוא מנהיג דלת פתוחה למשא ומתן עקיף איתה, נאסרללה היה מחפש אותה בכל כוחו, מכיוון כי זוהי חלק מהמטרה של כל ארגון טרור.

כמו כן במידה וישראל לא הייתה מעוניינת להיכנס למלחמה עד לחיסול חיזבאללה, ומתוך הנחה כי איראן לא הייתה מעוניינת לראות בחיסול כוחו של "מפעל הטרור" שלה בלבנון, הרי שישראל יכלה לפתוח את דלת המשא ומתן רק לאחר השמדת האיומים הרבים והמשמעותיים של חיזבאללה בלבנון, ובכך לסיים את המאבק האחרון בסבב, כאשר בסופו של הסבב חיזבאללה מוחלש משמעותית וישראל תוכל להתמקד בעזה – לאחר השגת סוג של הסכמה עם חיזבאללה רק לאחר שארגון איבד מכוחו משמעותית.

ההוכחה הבולטת ביותר לתיאום הדיפלומטי שהתרחש בין הצדדים היא רמת המוכנות והמתח שפחתה בישראל, מייד אחרי האירוע, וכן המערכת הפוליטית בישראל חזרה למסלול של מערכת הבחירות לכנסת.

ישנם משקיפים הטוענים שבמידה וישראל הייתה פותחת במבצע על אדמת לבנון, ארגוני הטרור בעזה, סוריה ואולי גם בעיראק היו מגיבים בירי טילים לעבר ישראל וזה למעשה היה פותח מלחמה אזורית. יחד עם זאת אלהם מופנית שאלה אחת: האם בפעולה האחרונה של ישראל המלחמה נדחתה או נמנעה?

לא פעם שמענו את המילים כי ישראל תחסל את האיומים בזמן ובמועד שמתאים לה ולא האויב יקבע את המועד, אך לבינתיים התוצאה שהושגה, לאחר הטקטיקה שנקטה ישראל, בניהול המשבר האחרון עם חיזבאללה, היא מתן דלת פתוחה לשיח עקיף ולמעשה פתיחת דלת ליצירת מלחמת התשה כמו בגבולה הדרומי, מול ארגוני הטרור בעזה, כך גם בגבולה הצפוני מול חיזבאללה בלבנון. ועל הכיוון של סוג מלחמת התשה כזו יעידו דבריו האחרונים של נאסרללה.

ישנם משקיפים שיאמרו כי עבור ישראל דין לבנון אינו דומה לדין עזה, אם כך מדוע ישראל לא ניצלה את הזדמנות להחליש את כוחו של חיזבאללה ובחרה בדרך עקיפה לפתוח בשיח עם ארגון טרור?

בנוסף לכל זאת ישנם הטוענים כי הסנקציות והדיפלומטיה יעשו לבסוף את שלהן, האם מישהו חושב שארגוני הטרור שאינם מקבלים את זכותה של מדינת ישראל וריבונותה, הנתמכים על ידי איראן שבלב עיר הבירה שלה מוצב שעון זמן, הסופר את הזמן עד להשמדתה של מדינת ישראל בשנת 2040 יניחו את הנשק ויפסיקו את המזימה שלהם להשמיד את מדינת ישראל?

ברור כי גם ישראל מחזקת עצמה משמעותית בזמן הזה, אך ניתן להביט ולראות כי ככל שעובר הזמן כוח ההשפעה של איראן גדל, ואילו ישראל ככל שחולף הזמן פוגשת מולה איום רחב יותר, גם כאשר ישראל עושה שימוש ביכולת סיכול מודיעינית נרחבת וללא ספק מרשימה, עדיין לפעילי הטרור נוח יותר לנהל מלחמת התשה, המשיגה עבורם תוצאות לאורך זמן.

לבסוף, השיח שמתנהל בישראל בשאלה האם חמאס או חיזבאללה מעוניינים במלחמה היא טעות מיסודה, הרי האויבים של ישראל נערכים למלחמה הזו ומחזקים עצמם, בזמן שמאפשרים להם, מחנכים למלחמה הבאה ומתכננים אותה לעתיד – האם ישראל צריכה לשאול שאלה מעמדת חולשה כזו, האם האויב מעוניין במלחמה?

נכון כי ישראל מסכלת ודוחה את מועד המלחמה הכוללת כמו בחיסול פרוייקט המנהרות של חיזבאללה, אך האם אויב שאינו חפץ במלחמה אמור להמשיך או לחדול לתכנן ולהרחיב את כוחו נגד מדינת ישראל – וזאת כדי שבבוא הזמן יוכל לעשות בכך שימוש?

נכון לעכשיו נפתחה דלת לשיח עקיף ולקביעת קווים חדשים לעימות חדש עם חיזבאללה. כמו כן, ככל הנראה, ישראל אינה רואה עימות כולל באזור ביוזמתה בתקופה הקרובה, ועל כך יעידו דבריו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שאמר שבקרוב תתקיים בירושלים ועידה משולשת שנייה של ארה"ב, ישראל ורוסיה – למעשה ישראל מביטה על הדיפלומטיה.

בכל מקרה ישראל וחיזבאללה יצטרכו לכבד את כללי התקשורת החדשים שנוצרים בינהם בימים אלה, זאת עד שאחד הצדדים יחליט, כי הגיע הזמן לעשות צעד אחד נוסף קדימה.

קרדיט: אברהם תמקר – פרדס+ מקבוצת נציב