טיסה 370:המסתורין סביב העלמות המטוס המלזי.חלק א’. תחקיר “האטלנטיק”

פרק 1 – היעלמות

בשעה 12:42 לאחר חצות בליל ירח שקט של השמיני במרץ 2014, מטוס בואינג 777-200ER שהופעל ע”י מלזיה איירליינס המריא מקוּאלה לוּמפּוּר בירת מלזיה ופנה לכיוון בייג’ינג, מטפס לגובה שיוט 35.000 רגל שהוקצה מראש. מספר הטיסה היה 370. פאריק חמיד היה הקצין הראשון והוא תפעל את הטיסה. הוא היה בן 27 וזו הייתה טיסת האימונים האחרונה שלו טרם יוסמך באופן מלא. המדריך שלו היה הקברניט, אדם בשם אחמד שאה זכריה, מי שבגיל 53 נחשב לאחד מהקברניטים הבכירים בחברת התעופה. במלזיה היה ידוע יותר בשם זכריה. הוא היה נשוי ואב לשלושה ילדים בוגרים והתגורר ביישוב מגודר. בבעלותו היו 2 בתים ובביתו הראשון התקין גרסה מלאה של סימולטור הטיסה מבית מיקרוסופט ולעתים קרובות הטיס שם מטוסים כשהוא מפרסם את התחביב שלו בפורומים שונים ברשת. בתא הטייס, פאריק נחשב לעומתו כקליפת השום, אך זכריה לא היה ידוע כשתלטן.

על סיפון המטוס היו 10 אנשי צוות, כולם מלזים, כשבאחריותם 227 נוסעים כולל 5 ילדים. רוב הנוסעים היו סינים, היתר היו 38 מלזים ובסדר יורד מהמדינות הבאות: אינדונזיה, אוסטרליה, הודו, צרפת, ארה”ב, אירן, אוקראינה, קנדה, ניו זילנד, הולנד, רוסיה וטאיוואן. למעלה בתא הטייס, בזמן שפאריק הטיס את המטוס, תפעל הקפטן זכריה את הרדיו. חלוקת העבודה הייתה סטנדרטית. אך שידורי הרדיו של זכריה היו יוצאי דופן.

בשעה 1:01 לאחר חצות שידר זכריה שהמטוס התיישר בגובה 35,000 רגל והשיג את הגובה הרצוי. במרחב המכ”ם האווירי, דיווח זה היה מיותר מאחר והנורמה היא לדווח בעת חריגה מהגובה או ירידה, אך בוודאות לא בהגעה. בשעה 1:08 חצתה הטיסה את קו החוף של מלזיה ופנתה לכיוון ים סין הדרומי בכיוון וייטנאם. שוב שידר הקפטן את גובה המטוס, 35,000 רגל.

11 דקות מאוחר יותר, כשהמטוס הגיע לנקודת ציון בתחילת שטח השיפוט האווירי של וייטנאם שידר פקח הטיסה בקואלה למפור את ההודעה הבאה: “טיסה מלזיה 370 צור קשר עם הו צ’י מין 120.0.9 לילה טוב” (הו צ’י מין היא העיר הגדולה בווייטנאם). זכריה ענה ב “לילה טוב מלזיה 370.” הוא לא חזר על התדר כפי שהיה אמור, אך חוץ מזה התשדורת נשמעה נורמלית. זו הייתה הפעם האחרונה שהעולם שמע מטיסה זו. הקברניט מעולם לא יצר יותר קשר בתדר האמור ואף לא ענה לניסיונות יצירת הקשר מאוחר יותר.

מערכות מכ”ם ראשיות מסתמכות על אותות גולמיים המוחזרים מאובייקטים בשמים. מערכות בקרת תנועה אווירית מסתמכות גם על מכ”ם משני שנסמך על אות המשודר ישירות מכלי הטיס ומכיל מידע עשיר יותר כמו מזהה הטיסה וגובהה. 5 שניות לאחר שטיסה 370 חצתה לתוך שטחה האווירי של וייטנאם, המחוון שציין את שידור האות נעלם מהמסכים במגדל הפיקוח המלזי. 37 שניות מאוחר יותר נעלמה הטיסה כולה. השעה הייתה 1:21 בלילה, 39 דקות לאחר ההמראה. פקח הטיסה בקואלה למפור היה עסוק בטיסות אחרות ולא שם לב להיעלמות המטוס. כשבסוף שם לב, חשב שהמטוס נמצא כעת בשליטת הפיקוח הווייטנאמי הנמצא מעבר לטווח המכ”ם שלו.

בינתיים בווייטנאם, שמו לב הפקחים שהטיסה חצתה לשטחם ונעלמה מהמכ”ם. ככל הנראה התבלבלו ולא צייתו לכלל לפיו הם אמורים לדווח מיידית לקואלה למפור כשמטוס מאחר ביותר מחמש דקות לבצע צ’ק אין. חלף זאת, הם ניסו שוב ושוב ליצור קשר עם המטוס אך לשווא. כשלבסוף הרימו את הטלפון לקואלה למפור, חלפו כבר 18 דקות מרגע ההיעלמות. מה שהתרחש מעתה היה תרגיל בבלבול ורשלנות. מרכז ההצלה האווירי של קואלה למפור היה חייב לקבל דיווח בתוך שעה מרגע ההיעלמות, אך בשעה 2:30 לאחר חצות זה עוד לא קרה. 4 שעות נוספות חלפו טרם תגובת חירום ראשונית החלה. השעה הייתה 6:32 בבוקר.

בשעה זו המטוס כבר היה אמור לנחות בבייג’ינג ולכן החיפוש אחריו התרכז בים סין הדרומי בין מלזיה לווייטנאם. זה היה מאמץ בינלאומי שכלל 34 ספינות ו-24 כלי טיס משבע מדינות שונות. אך טיסת מלזיה 370 לא הייתה אפילו קרובה לשם. תוך ימים ספורים, נתונים שחולצו ממערכות מכ”ם ראשיות של מערכות בקרת תעופה, וחלקית ממאגר סודי של חיל האוויר המלזי, גילו כי ברגע שהמטוס נעלם מהמכ”ם המשני, הוא ביצע פניה חדה לכיוון דרום מערב וחזר לטוס לאורכו של חצי האי מאלא וסביב האי פאנג. משם הטיסה המשיכה לכיוון צפון מערב אל מצר מלאקה ויצאה אל ים אנדמן שם נעלמה לתוך הערפל מחוץ לטווח המכ”ם. חלק זה של הטיסה לקח יותר משעה והצביע על כך שלא היה מדובר במקרה קלאסי של חטיפה, תאונה או התאבדות של הטייס. לא היה זה מקרה שמישהו כבר נתקל בו בעבר, אלא אדרבה, כבר מההתחלה, הובילה טיסה זו את החוקרים לכיוונים שעוד לא נחקרו מעולם.

המסתורין סביב היעלמותה של טיסה 370 ניצבים במרכז המאמצים והמקורות של ספקולציות ציבוריות קודחות. האובדן שהחריב משפחות בארבע יבשות והרעיון שמכונה מתוחכמת עם מכשור מודרני וציוד שידור כפול יכול פשוט להעלם נראו כמשהו לא מעשי. קשה מאוד למחוק אימייל לצמיתות, ולחיות מחוץ לרשת זה כמעט בלתי מעשי אפילו כשהניסיון הוא מכוון. בואינג 777 נועד להיות נגיש אלקטרונית בכל רגע, וההיעלמות עוררה עשרות ספקולציות. רובן מגוחכות, אך כולן מתבססות על כך שבזמננו מטוס נוסעים לא יכול פשוט סתם כך להיעלם.

אך טיסה זו נעלמה, וחמש שנים מאוחר יותר מקום ההימצאות המדויק אינו ידוע.

עם זאת, פרטים מדויקים יותר התבררו ושחזור של הרבה ממה שקרה באותו לילה הופך לאפשרי. הקלטות הקול מתא הטייס ונתוני הטיסה לא ניתנים לשחזור, אך מה שצריך לדעת לא הולך להגיע מתוך הקופסאות השחורות, זה יצטרך להגיע מתוך מלזיה.

פרק 2 – נווד החופים

בערב היעלמותו של המטוס, אמריקאי בגיל העמידה ושמו בליין גיבסון שהה בבית אימו המנוחה בכרמל, קליפורניה, סוקר במבטו את תכולת הדירה במטרה למכור את הנכס מאוחר יותר. הטלוויזיה הבהבה וקריין חדשות CNN סיפר על היעלמותה של טיסה 370.

גיבסון, אותו פגשתי לאחרונה בקואלה למפור, הוא עורך דין מיומן. מקום מגוריו הרשמי הוא סיאטל זה יותר מ-35 שנים, אך בפועל שהה שם מעט. אביו, שהלך לעולמו לפני מספר עשורים, היה חייל ותיק במלחמת העולם הראשונה במהלכה היה קורבן למתקפת גז חרדל בשוחות, קיבל כוכב כסף לאבירות, ומשם המשיך לשרת בבית המשפט העליון של קליפורניה במשך למעלה מ-24 שנים. אימו הייתה בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת סטנפורד, ופעילת סביבה נלהבת.

גיבסון היה ילדם היחיד. אימו אהבה לטייל בעולם ולקחה אותו עימה. בגיל שבע הציב לעצמו יעד – לבקר בכל מדינה בעולם לפחות פעם אחת. למרות שאתגר זה לא הלך בד בבד עם קריירה וחיים מסודרים הוא דבק במשימה וחי מירושה צנועה. על פי דבריו לאורך הדרך התעסק במספר תעלומות מפורסמות כמו, סופה של ציוויליזציית המאיה בג’ונגלים של גוואטמלה ובליז, פיצוץ המטאורים בטונגסקה במזרח סיביר, ובמיקומו של ארון-הברית בהרי אתיופיה. הוא הדפיס כרטיסי ביקור שזיהו אותו כהרפתקן, מגלה ארצות, ומחפש אחרי האמת, וחבש כובע פדורה סטייל אינדיאנה ג’ונס. כשהגיעו החדשות על הטיסה המלזית, הוא היה מוכן.

למרות הכחשות הנגד ע”י גורמים רשמיים במלזיה ותשובות מעורפלות מצד חיל האוויר המלזי, האמת על מסלולו המוזר של המטוס החלה להתפשט במהירות. התברר שבמשך כשש שעות לאחר שנעלמה מהמכ”ם המשני, טיסה 370 הייתה מקושרת בינלאומית עם לוויין הודי שהיה במסלול מעגלי מסביב לכדור הארץ, ותופעל בידי חברת ‘אינמרסט’, ספק מסחרי בלונדון. גילוי זה שלל את האפשרות שהמטוס ספג פגיעה קטסטרופלית פתאומית. במשך אותן 6 שעות המשיך המטוס לשמור על מהירות גבוהה וכן גובה רב הדרוש לטיסה.

קשרים לווייניים אלו, הידועים גם כ”לחיצות יד”, הם אותות אלקטרונים: חיבורים שהסתכמו בנתונים מעטים מאוד, זאת בגלל שתכנים ייעודיים של המערכת – בידור לנוסעים, הודעות מתא הטייס, דוחות תחזוקה אוטומטיים – בודדו או כובו. בסך הכל היו שבעה חיבורים כאלה. שניים מהם הופעלו באופן אוטומטי ע”י המטוס, והיתר ע”י מערכות ‘אינמרסט’ מהקרקע. בנוסף, בוצעו שתי שיחות טלפון לווייניות שלא נענו אך סיפקו מידע נוסף. בין כל החיבורים הללו, הסתתרו שני ערכים ש’אינמרסט’ החלה לתעד רק לאחרונה.

הראשון והמדויק יותר ידוע כ-BTO (burst-timing offset עיתוי התפרצות סטייה\היסט – מודד את זמן השידור מתחנת הממסר ללוויין, מהלוויין לכלי הטיס, מכלי הטיס בחזרה ללוויין, מהלוויין בחזרה לתחנת הממסר, ומשם לפענוח). ערך זה אינו מצביע על מיקום מבודד, אלא על המרחק בין הלווין לכלי הטיס – כלומר מעגל שלם של אפשרויות מיקום. אך בהתחשב במגבלת הטווח של טיסה 370 ניתן לצמצם את המעגל לקשתות. החשובה מכל הקשתות היא השביעית והאחרונה – היא מוגדרת ע”י תמסורת מורכבת המתקשרת למטוס מרוקן מדלק, ולכשלים במנועים הראשיים. הקשת השביעית נמתחת ממרכז אסיה בצפון ועד אזור אנטרקטיקה בדרום. קשת זאת נחצתה ע”י טיסה 370 בשעה 8:19 בבוקר, זמן מקומי קואלה למפור. חישובים של נתיבי טיסה אפשריים מציבים את המטוס על הקשת השביעית, ולפיכך נקודת הסיום שלו תהיה בקזחסטן אם פנה צפונה, או באוקיינוס ההודי הדרומי אם פנה דרומה. (ראו את הקשת המדוברת מסומנת בקשת האדומה – מספר 5 בתרשים המצורף).

ניתוחים טכניים הצביעו במידה הקרובה לוודאות שהמטוס פנה דרומה. אנו יודעים זאת מהערך הנוסף של אינמרסט (BFO burst-frequency-offset התפרצות תדירות סטייה\היסט). למען הפשטות אקרא לערך זה ‘ערך דופלר’ (תופעת שינוי התדירות הנצפית של גל, כתוצאה מתנועה יחסית בין מקור הגל לצופה) – זאת, מאחר והוא כולל באופן מכריע מדידה של שינוי התדירות, המקושרת לתנועה במהירות גבוהה ביחס למיקום הלוויין, וכן כי זהו חלק טבעי מתקשורת לוויינית במהלך טיסה. אפקט זה מחייב את המטוס להיות באוויר על מנת שהתקשורת עם הלווין תפעל. אך ערך זה אינו מושלם מאחר ולוויינים, במיוחד לאחר התיישנותם, לא מעבירים אותות מדויקים כפי שתוכננו המטוסים לקבל. המסלולים שלהם עשויים להיות מוטים קלות והם גם מושפעים מטמפרטורה. פגמים אלו משאירים שובל של עקבות. למרות שערכי דופלר לא שימשו קודם לכן לקבוע את מיקומם של כלי טיס, טכנאים של ‘אינמרסט’ הצליחו להבחין בהפרעה משמעותית שמצביעה על פניה דרומה בשעה 2:40 לפנות בוקר. נקודת המפנה הייתה מעט צפונה ומערבה מסומטרה, האי הצפוני ביותר של אינדונזיה. ההשערה אם כך – ועם סיכון אנליטי מסוים – היא שהמטוס טס ישר ובגובה אחיד לאורך זמן רב בכיוון הכללי של אנטרקטיקה, יבשת הנמצאת מעבר לטווח שלו.

כעבור שש שעות הצביע ערך ה’דופלר’ על ירידה תלולה כחמש פעמים. זהו שיעור גבוה יותר משיעור ירידה נורמלי. בתוך דקה או שתיים מרגע חציית הקשת השביעית, צלל המטוס לתוך האוקיינוס, ויתכן כי חלקים ממנו נשרו עוד טרם הפגיעה. אם לשפוט לפי הראיות האלקטרוניות לא התרחש כאן ניסיון לנחיתה מבוקרת על המים, ומעוצמת הפגיעה המטוס היה חייב להתפרק למיליוני חלקים. אך איש אינו יודע היכן התרחשה הפגיעה, ועוד הרבה פחות מדוע. לאף אחד גם לא הייתה ההוכחה הפיזיקלית המינימלית ביותר לאמת את נתוני הלוויין.

פחות משבוע לאחר ההיעלמות פרסם ה’וול-סטריט ג’נרל’ את הדו”ח הראשון מהלוויין שהצביע על כך שהמטוס עוד היה באוויר שעות לאחר שנעלם מהמסכים וגורמים רשמיים במלזיה הודו בכך לבסוף. על המשטר המלזי נאמר שהוא המושחת ביותר באזור זה של העולם; משטר שהוכיח עצמו כחשאי, מורתע, ובלתי אמין בחקירתו את הטיסה. חוקרי תאונות שנשלחו מאירופה, אוסטרליה, וארה”ב היו בהלם מאי הסדרים בהם נתקלו. מאחר שהמלזים נמנעו מלמסור את שידעו, החיפושים הראשוניים התרכזו במקום הלא נכון – ים סין הדרומי – שם לא נמצאו חלקים צפים. אילו סיפרו המלזים את האמת ומיד, היה ניתן למצוא פסולת צפה, לזהות את המיקום המשוער, ואולי לשחזר את הקופסאות השחורות. החיפושים מתחת למים רוכזו בסופו של דבר על פני רצועה צרה של האוקיינוס אלפי מיילים משם. אבל אפילו רצועה צרה של האוקיינוס מתפרסת על שטח עצום. לשם המחשה, למצוא את הקופסאות השחורות של טיסת אייר-פראנס 447 שהתרסקה לתוך האוקיינוס במסלול מריו-דה-ז’נירו לפריס ב-2009 – לקח כשנתיים (!). ובמקרה הוא המחפשים ידעו בדיוק היכן לחפש. למעשה, החיפושים הראשוניים אחר המטוס המלזי על פני המים הסתיימו באפריל 2014 לאחר כחודשיים של מאמצים לשווא. המיקוד עבר לעומק האוקיינוס כשהוא נמצא שם עד היום.

‘בליין גיבסון’ עקב אחר התסכול מרחוק. הוא מכר בינתיים את בית אימו ועבר להתגורר במשולש הזהב של צפון לאוס שם התמקד, יחד עם שותף עסקי, בהקמה של מסעדה על גדות נהר המקונג. הוא הצטרף לקבוצת פייסבוק שהוקדשה לאובדנה של טיסה 370. הקבוצה הייתה מלאה בספקולציות, אך גם בחדשות ששיקפו רעיונות שימושיים בנוגע לגורלו של המטוס והיכן למצוא את השרידים שלו.

למרות שהמלזים באופן רשמי היו אחראים על כלל החקירות הם חסרו את האמצעים והמומחיות לבצע חיפוש והצלה תת ימיים. האוסטרלים – האזרחים הבינלאומיים הטובים האולטימטיביים – נטלו את המושכות. אזורי האוקיינוס ההודי, עליהם הצביעו נתוני הלווין, היו כל כך עמוקים ומעולם לא נחקרו עד שהאתגר הראשון היה למפות את פני השטח התת קרקעיים במידה מספקת שתאפשר לסורק סונאר צדי להיגרר בשלום לאורך קילומטרים מתחת לפני המים. קרקעית האוקיינוס הייתה רצופה ברכסים שחורים אליהם מעולם לא חדר האור.

גיבסון החל לתהות האם למרות החיפושים התת מימיים שרידים מן המטוס אולי יכולים היו להישטף לחוף איפשהוא. בזמן שביקר חברים בחופה של קמבודיה שאל אותם האם נתקלו במשהו. הם השיבו בשלילה. שרידים אינם יכולים להיסחף לקמבודיה מהאוקיינוס ההודי הדרומי. אבל עד שימצאו את שרידי המטוס ויוכיחו שהאוקיינוס ההודי הדרומי הוא אכן מקום ההתרסקות, החליט גיבסון לשמור על ראש פתוח.

במרץ 2015 נערך אירוע הנצחה לזכרם של נוסעי טיסת מלזיה 370. האירוע התקיים בקואלה לומפור ע”י קרובי משפחה של הנוסעים. כשהוא לא מוזמן ואינו מוכר לאף אחד מהם, החליט גיבסון לכבד את האירוע בנוכחותו. ומאחר ולא היה באמתחתו מידע מיוחד להציע, הרימה נוכחותו מספר גבות, מהסוג שמגיע מאנשים שאינם יודעים מה לעשות עם חובבנים. האירוע התקיים תחת כיפת השמיים בשטחו של מרכז קניות, מיקום אופייני לאירועים בקואלה לומפור. מטרת הנוכחים הייתה להתאבל יחד אך גם להעצים את הלחצים על ממשלת מלזיה שתספק הסברים. מאות אנשים נכחו, הרבה מהם מסין. מוסיקה מעטה נוגנה על הבמה. ברקע נתלתה כרזה גדולה מרוחה בצלליתו של בואינג 777 לצד המילים: איפה? מי? מדוע? מתי? מיהם? איך? כמו כן המילים: בלתי אפשרי, חסר תקדים, נעלם, חסרי מושג. דוברת האירוע הראשית הייתה מלזית צעירה בשם ‘גרייס סובאתרי ניית’ן שאמה הייתה על הטיסה. ניית’ן היא סנגורית פלילית המתמחה בעונשי מוות – עונש נפוץ במלזיה המתהדרת בחוקים דרקוניים רבים – והתגלתה כנציגה היעילה ביותר של קרובי הנספים. היא עלתה לבמה כשהיא לובשת חולצת טי מודפסת באיור של טיסה 370 והמשפט “החיפוש עוד נמשך”, והחלה בתיאור אימה, האהבה העמוקה שחשה אליה והקשיים התמידיים שהיא חווה עם ההיעלמות שלה. מדי פעם פרצה בבכי ואנשים בקהל הצטרפו אליה, גיבסון ביניהם. לאחר שסיימה התקרב האחרון אליה ושאל האם תסכים לחיבוק מאיש זר. היא הסכימה והם הפכו לחברים (ראו תמונה).

גיבסון עזב את אירוע ההנצחה נחוש להתייחס לפער שלדבריו נוצר בהיעדר חיפושים אחר פסולת צפה. זאת תהיה הנישה שלו. הוא יהפוך לנווד החופים הפרטי של טיסה 370. החוקרים, בעיקר אוסטרלים ומלזים, השקיעו רבות בחיפושים תת מימיים. הם בוודאי היו לועגים לשאפתנותו של גיבסון כמו שגם היו צוחקים על דמיונותיו למצוא שרידים; אך זה התעלם מהם ומלעגיהם הפוטנציאליים והלך למשימה חסרת סיכוי.

מקור:כתב העת אטלנטיק . תרגום: חבר פורום רוטר – JUST SAY