מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.

[ מבוא לסדרת כתבות]

רקע היסטורי

עוד בטרם נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים אחר מלחמת יום הכיפורים, החלה מצרים לבנות תשתית צבאית בסיני שתאפשר לה להגן על השטח שנכבש על ידה בסיני במהלך המלחמה, ואף לאפשר לצבאה המשך המלחמה, אם יידרש לכך, לכיבוש שטחים נוספים בסיני. במסגרת זו החלה מצרים, כבר אז, בבניית תשתית לוגיסטית שכללה מאגרי דלק תת־קרקעים  ודיפונים לתחמושת הרבה מעבר לצרכי הכוחות  שהיו ערוכים בפועל בגדה המזרחית של תעלת סואץ. הסכמי הפרדת הכוחות בין הצדדים היקנו למצרים שטחים נוספים אותם הם ביצרו במערכת מסועפת של מוצבים. חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים הגיש למצרים את כל סיני על מגש של כסף אך הגביל את הנוכחות של צבאם בסיני הן מבחינת היקף הגייסות  (דיביזיה ממוכנת) והן מבחינת שטח הערכות של הצבא המצרי שהוגבל לקו A (קו נחל ים – רפידים – שארם א־שיח). לצבא מצרים נאסר לחצות קו זה. ההסכם הגביל את מצרים מלבנות תשתית צבאית (ביצורים, מחנות קבע ומתקנים לוגיסטיים מעבר לכוח המוסכם.

חתימת הסכם השלום לא גרמה למצרים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. מאז מצרים שוקדת על פיתוח והגדלת צבאה, חימושו באמל”ח מתקדם, ובניית תשתית לוגיסטית נרחבת הן בגדה המערבית של תעלת סואץ והן בסיני. הקף הבניה המצרית בסיני, חרג בהרבה למוסכם בהסכם השלום.

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז שעבד אל-פתח א־סיסי תפס את השלטון, בונה מצרים בקדחתנות תשתית צבאית המכוונת לכיוון ישראל. פעילות נרחבת זו מעלה את התהייה “מה העבודה הזו לכם” ואת החשש שמא למצרים יש תכניות לפגוע בצורה כזו או אחרת בהסכם השלום. בסדרת כתבות שתפורסם באתר, נעמוד  על עיקרי הממצאים השטח, ולאחר שבידי הקוראים ימצאו הנתונים ננסה לעמוד על המשמעויות העולות מהפעילות המצרית.

קרדיט: סא”ל (דימ’) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב