רקע היסטורי

יסודותיה של מערכת הכליאה במצרים מושתתים על המערכת שנבנתה על ידי המלך פארוק בסיוע הבריטים. בכל עיר מחוז[1] נבנה בית כלא ובו מבני כליאה בעלי מפרט ארכיטקטוני זהה. מספר מבני הכליאה משתנה בהתאם לגודל האוכלוסייה במחוז. נוסף על כך הוקמו במרחב קהיר כמה בתי כלא גדולים שבהם נכלאו עבריינים “כבדים”. על בתי כלא אלו נמנים בתי כלא ידועים לשמצה, כגון כלא טורא שמדרום לקהיר וכלא הנשים קנאטר אל־חיריה שמצפון לקהיר בסמוך לסכרי הדלתא.

לשליטי מצרים לדורותיהם היו, כמובן, מתנגדים. למיטב ידיעתי, רובם של האסירים הפוליטיים שוכנו בבתי הכלא הגדולים שסביב קהיר, לצד הפושעים הפליליים. זאת למעט בית הכלא בנאת המדבר ח’רגה. נאת מדבר זו שוכנת בלב המדבר המערבי ומרוחקת 150 ק”מ מכל יישוב. במקום דל אוכלוסין זה הוקם בית כלא גדול המיועד בעיקרו לאסירים פוליטיים, אך ככל הנראה כלואים בו גם אסירים פליליים “כבדים” הזקוקים לשמירה מיוחדת.

ימי הטלטלה האזורית

בשנת 2010, עוד בעת שלטונו של הנשיא מובארכ, החלו לבנות בית כלא גדול ומוגן במיוחד[2] (ראו צילום להלן), שקיבולתו לפחות 25,000 אסירים עם קורת גג.[3] הכלא נבנה בסמוך לגדה המזרחית של הנילוס, מול העיר אל־מניא השוכנת כ־220 ק”מ מדרום לקהיר. העיר אל־מניא היא בירת מחוז אל־מניא. תושבי המחוז מונים כחמישה מיליון נפש.[4] להערכתי, בית כלא גדול זה הוא הרבה מעבר לצורכי האסירים הפליליים של תושבי המחוז, לנוכח העובדה שבמחוזות דומים בגודלם ואף גדולים יותר לא נבנה בית כלא בגודל הזה. אני משער שהכלא נועד בעיקרו לטפל בהתחזקות החוגים האיסלמיסטיים והפיגועים הקשים שבוצעו על ידם.[5] הנשיא מובארכ, שחש כפי הנראה בסכנה של הגורמים האיסלמיסטיים, ניסה להקדים תרופה למכה בבניית הכלא באל־מניא. מובארכ לא הספיק ליהנות ממנו, לפני שפרצה המרידה נגד שלטונו המכונה מהומות “כיכר אל־תחריר” והתפשטה בכל רחבי מצרים. מובארכ החל לבצע מאסרים המוניים והאסירים פוזרו בכל בתי הכלא הגדולים במצרים, כגון אבו זעבל, טורה וואדי נטרון. לבסוף, ההמונים (בסיוע הסוהרים ששיתפו פעולה?) פרצו את שערי בתי הכלא ומשטרו של מובארכ נפל. אחריו נבחר בבחירות דמוקרטיות הנשיא מוחמד מורסי. גם זה לא האריך ימים כל כס השלטון ושר הביטחון עבד אל־פתח א־סיסי[6] מרד בו, ותפס את השלטון.

הקמת בתי כלא לאסירים פוליטיים על ידי הנשיא א־סיסי

כידוע, צדיקים זוכים שמלאכתם נעשית בידי אחרים. איני יודע האם הנשיא סיסי ראוי לתואר צדיק, אבל אין ספק שמלאכתו נעשתה בידי הנשיא מובארכ שהכין לו בית כלא גדול במיוחד באל־מניא. במרס 2014 הסתיימו עבודות הבנייה והכלא החל לפעול. כאמור, זהו כלא גדול במיוחד וניתן לשכן בו לפחות 25,000 אסירים. במרס 2015 הוחל בבניית חומה נוספת סביב השטח הפתוח המיועד לקליטת אסירים פוליטיים תחת כיפת השמיים. לאורכה של החומה נבנו 26 מגדלי שמירה והיא תוחמת שטח בגודל 60,000 מ”ר שמאפשר כליאתם של לפחות 20,000 אסירים נוספים.

הנשיא סיסי, שאוהב להלך בגדולות, לא הסתפק בכלא באל־מניא וציווה להקים לו שני בתי כלא המיועדים אך ורק לאסירים פוליטיים. לדעתי, שני בתי הכלא החדשים נבנו בתוך מחנות צבא – מיקום המונע גישה מקרובי משפחה של הכלואים במקום. תופעה זו מעידה כאלף עדים שאין מדובר בבתי כלא לאסירים פליליים אלא באסירים פוליטיים. הצבא, המשענת של הנשיא סיסי, יגן עליהם מפני הסתערות של ההמונים.

הנשיא לא הסתפק בזאת וציווה להרחיב מאוד גם את הכלא בנווה המדבר ח’רגה. כאמור לעיל, בית כלא זה משמש זה דורות לכליאה של אסירים פוליטיים, כנראה לצד אסירים פליליים. להלן פירוט בתי הכלא החדשים:

• בית הכלא במחנות הקסטפ (ראו צילום להלן). מחנות הקסטפ נמצאים במזרח קהיר ומשמשים מחנות קבע לכוחות מטכ”ליים שונים, כגון יחידות ארטילריה, בסיסי הדרכה, בתי כלא צבאיים ויחידות עילית שונות של צבא מצרים. הכלא נבנה במרכז המחנות בסמוך לבית הכלא הצבאי המרכזי של צבא מצרים. הבנייה החלה ביולי 2014 ונבנו ארבעה מבני כליאה בני שלוש קומות לפחות, וכן אגף המשמש את הסוהרים. בנייתו של הכלא הסתיימה בראשית שנת 2016, ומאז עד מאי 2018 (התאריך האחרון שבו צולם הכלא) המתקן עומד בשיממונו.
• בית הכלא במחנות מוחמד נגיב (ראו צילום להלן). מחנות מוחמד נגיב נמצאים כ־75 ק”מ דרומית מערבית לאלכסנדריה, ומשמשים מחנה קבע לדיביזיית שריון. בראשית שנת 2016 הוחל בבניית בבית כלא הזהה במבנהו הארכיטקטוני לכלא במחנות הקסטפ בהבדל אחד: בבית כלא זה יש רק שני מבני כליאה, לעומת ארבעה שנבנו בכלא הקסטפ. בצילום מיוני 2018 נראה שבניית הכלא הסתיימה ונראתה בו פעילות של מספר מועט של מכוניות, דבר המרמז שיתכן ויש בו מספר קטן של אסירים.
• בית הכלא בח’רגה (ראו צילום להלן). בית הכלא נמצא מצפון לעיר ח’רגה המשמשת כבירת מחוז ואדי אל־ג’דיד (במדבר המערבי). זהו בית כלא אזרחי גדול המשתרע על שטח של כ־62,000 מ”ר. הכלא מוקף חומה ולאורכה 12 מגדלי שמירה. עוד מימי הנשיא נאצר שימש הכלא גם ואולי בעיקר לכליאת אסירים פוליטיים. אחרי פברואר 2014 (אין תאריך מדויק) הוחל בבניית חומה גדולה נוספת המקיפה את הכלא, החומה החדשה תוחמת שלח של כ־620,000 מ”ר כלומר תוספת של 558,000 מ”ר לכלא הישן. לאורך חומה זו הוקמו 41 מגדלי שמירה. החומה מגדילה את שטח הכלא בערך פי עשר. בצילום ממרס 2018 נראה שבניית החומה הסתיימה, ונכון לתאריך זה השטח החדש עומד בשיממונו. להערכתי, השטח החדש נועד לאפשר, בעת מהומות נגד השלטון, כליאה של עשרות אלפי מתפרעים תחת כיפת השמיים או באוהלים.
• 
• 

האם נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי משליך המוני צעירים לכלא?

בכתב העת האלקטרוני “צומת המזרח התיכון”[7] פורסם באוגוסט 2018 מאמר של ד”ר מירה צורף, תחת הכותרת “צעירים מאחורי הסורגים – כיצד הפכו צעירי המהפכה במצרים מתקווה גדולה לאיום על משטרו של א-סיסי”?. המאמר מתאר את חוסר שביעות הרצון של “צעירי מהפכת כיכר א־תחריר” משלטונו של הנשיא שאינו מספק את התקוות שתלו בו. במאמר נאמר שהנשיא נוקט ביד קשה נגד המתנגדים ובין היתר נכתב:[8] “הושקעו סכומי עתק בבנייתם של 16 בתי כלא חדשים (הדגשה שלי, א”ד) שאותם מאכלסים כ־60,000 אסירים פוליטיים. דור המחאה הפך לדור בתי הכלא. המהפכנים של מהפכת ינואר 2011 מצאו עצמם נרדפים בבתי המשפט, מוקעים, מואשמים בבגידה ומושלכים לבתי הסוהר”. ניסיתי לקבל מהמחברת מידע מהיכן שאבה תובנה זו אך טרם נעניתי. למיטב ידיעתי, 16 בתי כלא חדשים נראה מספר מוגזם ביותר. באשר למספר האנשים שהושלכו לכלא עקב התנגדותם לשלטון, אין בידי לקבוע את אמיתות המידע. בתי הכלא החדשים שאיתרתי – ריקים, אך ייתכן שמתנגדי המשטר הושלכו לבתי סוהר כלליים שהוקמו עוד בטרם עלות הנשיא לשלטון.

לסיכום

נשיאי מצרים לדורותיהם מודעים, כמובן, לצורך להשליך את מתנגדיהם לכלא. כשהנשיא סיסי עלה לשלטון, הוא קיבל לידיו בית כלא “חדש מהניילון” באל־מניא בקיבולת של לפחות 25,000 אסירים. הוא לא הסתפק בכך וציווה להקים עוד שני בתי כלא לאסירים פוליטיים במחנות צבא, וכן להרחיב שני בתי כלא קיימים ולהכשירם לכליאה המונית תחת כיפת השמיים. בסך הכול, מאז שסיסי עלה לשלטון התווספו ל”שירות בבתי הסוהר” עשרות אלפי מקומות כליאה חדשים. המשטר המצרי מסתיר כמובן את השקעת הון העתק בבנייה זו. הבשורה הטובה העולה מכתבה זו היא שבתי הכלא החדשים שנבנו במחנות הצבא ריקים, והנשיא יכול, לעת עתה, “לישון בשקט”.

הערות

[1] מצרים מחולקת אדמיניסטרטיבית ל־27 מחוזות.

[2] 16 מבני כליאה זהים הבנויים על שטח של 32X65 מטר. המבנים הם בני שלוש קומות לפחות. בכל מבנה ניתן לכלוא לפחות 1,500 אסירים. נוסף על מבני הכליאה “הרגילים” קיים אגף כליאה נוסף השמור במיוחד וכן מבנים רבים נוספים המשמשים את הסוהרים.

[3] מתכנן הכלא הותיר בין חומות הכלא שטח פתוח בגודל של 60,000 מ”ר המיועד למאסרים המוניים שבהם האסירים ישוכנו תחת כיפת השמיים או באוהלים.

[4] ויקיפדיה, נכון ל־2015. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%96%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D .

[5] בשנת 1997 היה בלוקסור פיגוע גדול ונהרגו בו 62 איש.

[6] שר הביטחון נבחר לתפקידו על ידי הנשיא מורסי משום שהוא דתי מאוד, אנטי־ישראלי מאוד ואנטישמי. דברים אלה, השמורים בארכיון המחבר, נאמרו על ידי קצין בכיר באמ”ן שביקש לא להזדהות בשמו.

[7]  יוצא לאור על ידי מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה” באוניברסיטת תל אביב.

[8] https://dayan.org/he/content/5116

 

קרדיט: סא”ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

רוב שירותו הצבאי (1962-1983) עסק אלי דקל  בחקר מערכות תשתית בארצות ערב ופרסם עשרות מחקרים בנושא. מאז פרישתו  לגמלאות כרע”ן השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ”ן, ממשיך אלי לחקור בנושא, ובמיוחד במצרים. מחקריו הנוכחיים מבוססים בעיקר על צילומי הלוויין ב-Google Earth. לפני שבע שנים פורסם ספרו “מודיעין תלוש מהקרקע“ העוסק במקומו של מחקר השטח בהערכת המצב הלאומית. הספר זכה לשבחים רבים מבכירים בחמ”ן.

לאחרונה יצא לאור הספר  “ניצחון בסבירות נמוכה – אמיתות על מלחמת יום הכיפורים“, הספר הוא אסופת מאמרים הבוחנת מחדש אמיתות שונות שהתקבעו בתודעה הציבורית על מלחמת יום הכיפורים. אלי כתב מספר פרקים העוסקים בחלקו של המודיעין במלחמה.