המערכה על עזה: הישג ישראלי זמני? דעה

צה”ל גרף הישג, אך המערכה העיקרית בעזה עוד לפנינו | רון בן ישי

במקום שהאירוויזיון ילחץ על ישראל, היא זו שהפעילה לחץ על הפלסטינים ולראשונה מאז צוק איתן השיגה את המטרה בסבב הלחימה. עם זאת, הבעיה העזתית עדיין כאן והיא עוד תתפוצץ לנו בפנים. עם זאת, נדרש שיפור ניכר בהגנה על העורף

אפשר לומר בזהירות המתבקשת שלראשונה מאז מבצע צוק איתן, ישראל וצה”ל השיגו את המטרות שנקבעו מראש בסבב הלחימה הנוכחי. מהדרך שבה חמאס, הג’יהאד האיסלאמי והארגונים הפלסטינים ביקשו, כמעט התחננו, להפסקת אש במשך 24 שעות ולא קיבלו אותה, אפשר להגיע למסקנה שהם יזכרו את זה לפני שיחממו שוב את הגבול בין הרצועה לעוטף עזה.

מטרת הסבב הייתה שיקום ההרתעה של צה”ל ומדינת ישראל, וזה כנראה הושג, בכל מה שקשור לארגונים העזתיים.

חמאס ביקש הפסקת אש כדי לסיים את הסבב לפני הרמדאן. במקום שימי הזיכרון והעצמאות והאירוויזיון ילחצו על ישראל, היא לחצה על הפלסטינים.

הרגנו פעילים והרסנו את בתיהם מבלי לאבד את הלגיטימיות הבינלאומית. זאת בגלל שפגענו רק במטרות ובאישים צבאיים.
הקבינט המדיני-ביטחוני, יחד עם צה”ל, תפקדו הפעם בתיאום למופת וללא הדלפות – בניגוד למה שהיה בצוק איתן ובסבבים קודמים.

הרתעה כידוע זה מוצא מתכלה ואפשר לבחון אותה רק לאורך זמן, ובוודאי שהסבב האחרון לא פתר את הבעיה העזתית. את זה יכול לעשות רק הדרג המדיני באמצעים כלכליים ומשא ומתן מדיני, אבל צה”ל הצליח כנראה להוציא את החשק לארגוני הטרור לפתוח בסבב נוסף בתוך כמה שבועות, כפי שעשו בעבר.

אף פעם לא כדאי להתנבא, אבל אפשר להעריך שזו התוצאה. למרות שמתינו עדיין מונחים לפנינו, עשרות פצועים ישראלים עדיין מאושפזים בבתי החולים ותושבי עזה, בעיקר ילדיהם, עוד לא התאוששו מיבבות הסירנות וממאות הרקטות ששוגרו לעברם. אבל טעות תהיה למדוד את תוצאות הסבב הנוכחי במספרים.

האמריקנים במלחמת וייטנאם ספרו גופות “שלנו ושלהם”, ומאחר שלאמריקנים היו פחות הרוגים הם הגיעו למסקנה במשך שנים ארוכות שהם מנצחים את מלחמת וייטנאם. המציאות טפחה על פניהם, כשארה”ב נאלצה לברוח בבושת פנים מווייטנאם ב-1974. הסטטיסטיקה המקאברית של המלחמה הייתה כל העת לצדם, אבל התוצאה הייתה הפוכה ממה שהראתה הסטטיסטיקה.

אפשר להניח בזהירות שהמטרות שצה”ל קבע לעצמו מראש, באישור הדרג המדיני, הושגו בסבב הלחימה. לא מפני שהסטטיסטיקה מראה את זה, אלא מפני שבתנאי הפסקת האש, שאותם השיגו המתווכים המצרים ושליח האו”ם לפנות בוקר, אין לפלסטינים אף הישג שלא היה להם לפני שצלף של הג’יהאד הפלסטיני ירה בקצין ובחיילת שעמדו עמוק בשטח ישראל.

אז מה היה שונה הנוכחי? ראשית, צה”ל הגיע עם בנק מטרות עשיר, מגוון ומוכן מראש, כפי שלא היה בסבבים הקודמים. שנית, לצה”ל הייתה תוכנית הסלמה מדורגת שאפשרה לו כל העת להגביר את הלחץ על הארגונים העזתיים ולסכל את כל “ההפתעות” שהם הכינו לנו, החל ממתקפת סייבר, עבור ברחפנים ועד לרקטות ה”רעם” עם ראש הקרב הענקי, ששיגורם נכשל פעם אחר פעם. ישנן פעולות נוספות שצה”ל עשה וטרם התפרסמו.

ככלל, אפשר לומר שצה”ל שלט בהסלמה, וההיסטוריה הצבאית מלמדת שמי ששולט בהסלמה ומפעיל אותה בהתאם לצרכיו בשדה הקרב – הוא זה שמנצח בסוף. אבל לא רק שליטה בהסלמה הייתה כאן, אלא נכונות לפעול בקטלניות ולא להירתע, ואפילו לחפש, לפגוע פיזית בפעילי ארגוני הטרור ובסביבה הקרובה אליהם.

בעבר נמתחה ביקורת מוצדקת על צה”ל שהוא אינו משיג את ההרתעה מפני שהוא פוגע בבניינים ובמתקנים ריקים מהאוויר, ואכן, זה מה שצה”ל עשה, כשהיעד לסבבים שאחרי צוק איתן היה “שקט ייענה בשקט”. היה ברור שכל פגיעה קטלנית בפעילי הארגונים תביא להסלמה של הפלסטינים, ולכן צה”ל נמנע ככל האפשר מהפגיעות הקטלניות בפעילים, כדי ‘להכיל’ את הסבב ולסיים אותו.

הפעם החליט הרמטכ”ל, רב-אלוף אביב כוכבי, שגם קיבל את אישורו של ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, לפגוע במכוון בפעילי הארגונים בזמן ביצוע פעילות לחימה. צה”ל גם לא נרתע מלבצע סיכול ממוקד ברצועה, בפעם הראשונה זה שש שנים. אפשר לומר שהגישה הנוכחית, שטוענת “במלחמה כמו במלחמה” ולכן לגיטימי להפיל אבידות בקרב לוחמי האויב, היא הגורם המרתיע מספר אחד בסבב הנוכחי.

גורם נוסף הייתה העובדה שחיל האוויר פגע בבתי פעילים ומפקדים בארגוני המחבלים. היה חשוב להבהיר שהפגיעה אינה במשפחות המפקדים והפעילים, שהוזהרו מראש באמצעות “הקש בגג” ונמלטו למקום מבטחים, אלא העובדה שהבית שימש למטרות צבאיות ולכן היה מטרה לגיטימית. הפגיעה של צה”ל בבתים יצרה מצב שבו מפקדי חמאס וג’יהאד איסלאמי אחדים מצאו את עצמם ואת בני משפחותיהם חסרי בית בתום הסבב הזה.

גם להפלת רבי הקומות ששימשו כמפקדות חמאס היה אפקט מורלי חשוב על האוכלוסיה העזתית. האמצעי הזה ננקט גם בסבבים הקודמים, אך הוא לבדו לא יכול היה להשיג את המטרה.

חידוש חשוב נוסף בלחימת צה”ל היה הפגיעה השיטתית במטרות ובאנשי הג’יהאד האיסאלמי, שעד היום השתדלו בצה”ל לא לפגוע בהם, כדי לא לגרום לג’יהאד ללחוץ על חמאס להסלים את הלחימה. בסבב הנוכחי הותקפו סוף סוף גם מטרות וגם פעילים של ארגון הטרור שמונחה וממומן על ידי איראן. הג’יהאד האיסאלמי שילם מחיר יקר שהבהיר למנהיג הטרי שלו, זיאד נחאלה, שהתגרות בישראל וייזום פיגועים יעלו לו, לאנשיו וגם לאיראן, ביוקר.

ארגוני הטרור גילו בסבב הנוכחי שהארסנל הרקטי שלהם אינו כה מוצלח והרסני כפי שהם חשבו, ושכיפת ברזל אכן נותנת הכנה טובה. ממש כמו התנהלות האזרחים בעוטף עזה, שהתנהגותם המופתית והציות להוראות והכללים שקבע פיקוד העורף חסכו חיי רבים.

עם זאת, אפשר להעריך שהייתה שגיאה מצד צה”ל ושר הביטחון נתניהו שלא פינו את התושבים ביישובים צמודי הגדר כאשר החליטו על ההסלמה המדורגת במכוון ברצועה. אין טעם שאזרחים וילדים שאינם נחוצים ללחימה יהיו תחת סכנה מיידית. היה צריך גם להפסיק את העבודה ואת התנועה באזורים מסוימים בערים הגדולות בדרום, בעיקר באשקלון, אשדוד, קריית גת ובאר שבע.

זאת לא בושה לפנות תושבים ולהכריז על עוצר לכמה ימים, כדי למנוע אבידות בנפש. כך אפשר היה למנוע את פגיעת טיל הנ”ט באזרח שישב ברכבו על ציר תנועה במקום שהיה גלוי לפעילי חמאס, וכך אפשר היה למנוע את הפגיעה במפעל באשקלון.

נכון שרצוי וצריך לשאוף לקיים את שגרת החיים והכלכלה בדרום עד כמה שאפשר, אבל אנחנו כבר יודעים שלמרות ההגנה הטובה של כיפת ברזל תמיד יש זליגות קטלניות שעולות לאנשים בחייהם. את זה צריכים צה”ל, הרשויות המקומיות והממשלה לקחת בחשבון, אפילו אם יהיה צורך לפצות את המפונים והמפעלים שיושבתו.

בנוסף, אין לנו מספיק כיפות ברזל כדי להתמודד עם המטחים הגדולים שכוללים עשרות טילים בבת אחת. מדינת ישראל צריכה לקחת את זה בחשבון. במצב של מלחמה בזירה הצפונית, הבעיה הזאת תהיה גדולה ומשמעותית. כמו כן, היישובים שרחוקים יותר משבעה קילומטרים מהגדר, גם בצפון וגם בדרום, אינם ממוגנים. לכן צריך או לפנות אותם בשעת חירום, או להתקין להם מיגונים בתוכנית בזק.

לסיום, חשוב להדגיש כי צה”ל אמנם הצליח לשקם במידת מה את ההרתעה מול ארגוני הטרור העזתים בסבב הנוכחי, אבל הבעיה העזתית עדיין מונחת לפתחנו והיא תתפוצץ לנו בפנים במוקדם או במאוחר שוב ושוב.

לכן, בלי הסדר קבוע שבו יוחלף שלטון חמאס ברצועה בשלטון אחר שמעוניין ברווחת תושבי עזה ולא בסילוק ישראל לא יהיה שלום גם לעוטף עזה. לכן העיקר עוד לפנינו וצריך לנסות להשיג אותו באמצעות שילוב של אמצעים כלכליים, דיפלומטיים וצבאיים שייושמו במהירות ובנחישות. רצוי כבר בקיץ הנוכחי.

קרדיט:רון בן ישי – Ynet