ברקע התחדשות זרימת הנשק האירני לאזורנו: בשבח המכה המקדימה-הרהור

בשבוע שעבר ייחסו אמצעי תקשורת ערביים לישראל תקיפה והשמדת מספר אתרי אחסון נשק של האירנים ושל החיזבאללה במרחב דמשק.

בימים האחרונים התחדשה הרכבת האווירית האירנית לדמשק בו מוזרם נשק מתקדם רב לסוריה ולחיזבאללה.

ישראל,הערה לכל המתרחש,עוקבת מקרוב בעזרת מטוסי ביון אחר הנעשה ליד גבולותיה.

לכל ברור כי התקיפות שישראל הולמת בנוכחות הצבאית האירנית בסוריה אינן מספיקות וכי רק מתקפה כוללת תוכל למנוע ביעילות התבססות אירן על גבולות ישראל בצפון.

וכבר אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לאחרונה בטקס למלחמת יום הכיפורים כי הוא דוגל במכה מקדימה נגד האוייב .

גולדה מאיר במלחמת יום כיפור. הסכימה לא להטיל מכה מקדימה(צילום: צין יהודה, לע"מ)

ברקע האמור לעיל להלן הרהור בנושא כפי שכתב קצין (במיל.) ביחידות המיוחדות של צה"ל :

נראה שהן השכל הישר והן ההיגיון הפשוט המושתת על יצר הישׂרדות מחייבים נתיב אחד בלבד של פעולה אסטרטגית להתמודדות נאותה עם האיומים המתפתחים הללו: מכה מקדימה מסיבית שתשמיד את יכולתו של האויב לתקוף, ולא המשך הניסיון להרתיעו מלעשות זאת.
בשקלול הדילמה האסטרטגית הזאת, על ההנהגה הישראלית מוטל למעשה להחליט אם היא נכונה להסתכן בהקרבת חייהם של אזרחי ישראל כדי לפייס את אלוהי התקינות הפוליטית, שהרי בעבר האיפוק התגלה לעתים קרובות כהרסני…..
בקבלת החלטה זו, כדאי למקבלי ההחלטות להתבונן בתולדות האומה ולהשוות בין תהילת הניצחון במלחמת ששת הימים ב-1967 שהושג תודות למכת מקדימה, לבין טראומת 1973 עקב כישלון ההרתעה ערב מלחמת יום הכיפורים.
וכידוע הצעקות אז עד לב השמים..
לאור זאת, הלקח נראה חד משמעי…שעון החול אוזל….

אנחנו עסוקים במשבר העולמי והאישי, בסיבה להם ובדרך לפתרונם, אך לא נוכל להתעלם מהמאפיינים המיוחדים הנוגעים למדינת ישראל ולחייו הפרטיים של כל אחד מאזרחיה.

מפתיע לראות שמדינה קטנה כל כך מושכת תשומת לב כה רבה מהעולם כולו וניצבת במרכזם של מאבקים אדירים. ביטחון אישי או ביטחון לאומי נראים כחלום ההולך ומתרחק מאיתנו משנה לשנה. אנו חיים בפחד מתמיד, בכל פינת רחוב יש מקלט, בכל דירה חובה לבנות ממ"ד, ומאבטחים בודקים אותנו בכניסה לכל מקום.

למעשה, בכל שנותינו כאן נמצאנו במלחמה מתמדת; רק החזיתות שלה מתחלפות או משנות את אופיין. כיום, בעידן של נשק להשמדת המונים, עם כל השנאה הסובבת אותנו והרצון העז של שכנינו לכלותנו, המשך קיומנו מוטל בסכנה של ממש.
"המדינה בחרדה: יותר ממחצית מתושבי המדינה חוששים לעצם קיומה של המדינה. שני שלישים משערים שמתקפה צבאית על ישראל בהפתעה, כמו במלחמת יום כיפור, עלולה להתרחש. 70 אחוזים לא סומכים על ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל". כך מורה סקר שפורסם במוסף יום הכיפורים תשס"ז של העיתון "מעריב".
בתמצית דבריי אלו רוצה לומר…..ששלומנו ושלום העולם היינו אחד. ואם לא ברור לנו עדיין המלחמות לצערי ימשיכו לעשות את שלהן ולא נופתע ממלחמת עולם שלישית ואף רביעית.
שעון החול אוזל….