האתגר של כוח המשימה החדש של סנטקו"ם , Iron Gate, לקיים גם מצור יבשתי הדוק על איראן

לאחר עיון ב-110 מסמכי דוחות פיננסיים של חברות התחבורה היבשתית והימית המרכזיות של איראן, יחד עם נתוני מכס אזוריים. הנה מה שכוח המשימה החדש של סנטקו"ם , Iron Gate — שהוכרז היום כדי לצמצם את גבולות היבשה של איראן והים הכספי — באמת מתמודד מולו.

מאפריל 2026, חסימה ימית אמריקאית סגרה את בנדר עבאס וצ'אבהאר, נמלים שטיפלו בכ-163 מיליון טון מטען וכ-80% מהסחר של איראן.

אבל לאיראן יש שבע דלתות אחוריות: עיראק, טורקיה, ים כספי, אזרבייג'ן, טורקמניסטן, אפגניסטן ופקיסטן. יחד הם העבירו כ-22 מיליארד דולר בסחר ב-2024–25 — 15.3 מיליארד דולר החוצה, 6.8 מיליארד דולר פנימה.

מאז החסימה, כל אחד מהמסדרונות האלה מראה זינוק בתנועה. זה הפער ש-Iron Gate צריך לסגור. מסדרון אחר מסדרון.

התחילו במה שהמצור באמת סגר. בנדר עבאס וצ'אבהאר הן הריאות של איראן: כ-163 מיליון טון תפוקה ב-2024–25 וכ-80% מסחר החוץ הכולל של המדינה — נפט, מכולות, מינרלים, דגנים. הספרים של החברות עצמן מאשרים את הלחץ. IRISL, ענקית הספנות הממלכתית של איראן, מציינת את המצור וירידה בתנועת התעבורה במפרץ הפרסי בהתרעה על המשכיות פעילות "הישרדות בספק".

עיראק היא הדלת האחורית הגדולה ביותר והיא אפילו לא קרובה. 8.9 מיליארד דולר בסחר ב-2024–25: 8.6 מיליארד דולר מייצוא איראני לעומת רק 0.3 מיליארד דולר ביבוא. עיראק לבדה סופגת יותר ממחצית מכל מה שאיראן מייצאת ביבשה. זה עובר דרך עשרה מעברי גבול — חוסרוי, שלמצ'ה, מהראן, תמארצ'ין ועוד שישה — בעיקר ברכבי משא, ישר לשווקים בעיראק שפועלים על סחורות, גז וחשמל איראניים. את המסדרון הזה קשה לחסום: גבול יבשתי של 1,600 ק"מ, שילוב מסחרי עמוק, והגנה פוליטית בבגדאד. אם כוח משימה "שער ברזל" רוצה לקטוע את זרם ההכנסה החיצוני הגדול ביותר של טהרן מחוץ לנפט, הגבול הזה הוא המטרה — והקשה ביותר על המפה.

טורקיה: שער הכניסה של איראן לאירופה — 4.0 מיליארד דולר ב-2024–25 (3.2 מיליארד יצוא, 0.8 מיליארד יבוא). שני נקודות חניקה מבצעות את העבודה: מעבר הכביש בבזרגן ומעבר הרכבת ברזי — הקישור היחיד של איראן ברכבת לאירופה. מה שקרה אחרי חסימת אפריל 2026 מספר לך הכול:

• תנועת משאיות בבזרגן עלתה ב-60% עד אוגוסט 2026

• יצוא ברכבת דרך רזי עלה בכ-300%.

שתי נקודות לחיצה, שתיהן בשטח נאט"ו — מה שהופך את המסדרון הזה לאחד המעטים שבהם לחץ אמריקאי יכול באמת להשפיע.

הים הכספי הוא המסדרון שאליו הצי האמריקאי לא יכול להגיע. 3.4 מיליארד דולר בשנים 2024–25, והוא פועל בכיוון ההפוך: רק 0.5 מיליארד דולר ביצוא אבל 2.9 מיליארד דולר ביבוא. הים הכספי הוא אתר דליפת היבוא של איראן — סחורות מרוסיה וקזחסטן זורמות לאנזלי, עמיראבאד ונאושאהר. לאחר חסימת הנמלים, מטעני הים הכספי זינקו בכ-50% (מרץ–אוגוסט 2026). 

אזרבייג'ן וארמניה: 2.5 מיליארד דולר ב-2024–25, מחולק באופן שווה — 1.2 מיליארד דולר יציאה, 1.2 מיליארד דולר כניסה. מעברי הגבול: אסטרה, ג'ולפה, נורדוז, בילה סוור. אסטרה הוא זה שכדאי לעקוב אחריו . זה המקום שבו חדירת הסנקציות של איראן מתחברת לזו של רוסיה. 

טורקמניסטן ומרכז אסיה: 1.1 מיליארד דולר ב-2024–25 (0.7 מיליארד יוצא, 0.3 מיליארד נכנס). מסדרון קטן אך חשוב אסטרטגית. המעבר המרכזי הוא סראחס — שער הרכבת של איראן למרכז אסיה ומעבר לו, לסין. ביום 7 בספטמבר 2026 — חמישה חודשים לתוך המצור — הגיע הרכבת הראשונה מסין לאיראן דרך סראחס. קו רכבת ישיר ממפעלים סיניים למחסנים איראניים שאינו נוגע בנמל. נתוני המימון מראים גם את המעבר: אחת מחברות המטענים ברכבת שנבדקו העבירה את צי הקרונות שלה לעבר הרשת המזרחית. אם המצור יחזיק וקישור הרכבת הזה יגדל, סין לא תצטרך את נמלי איראן כדי לסחור עם איראן.