עוקפים את הסגר: כך ניטרלו מדינות המפרץ את מצור האיראני על הובלת הנפט
דיווח: איראן מתכוננת לפעולה צבאית במצר הורמוז, לאחר שמדינות המפרץ הערביות, ובמיוחד האמירויות, הצליחו למצוא חלופות ולעקוף את הסגר האיראני. על פי סוכנות פארס , הודיעו משמרות המהפכה האיראנים כי "תבצע בקרוב" סגירה של "המעברים הבלתי חוקיים" במצר הורמוז. נמצאו דרכים עקלקלות לעקוף את הסגירות האיראניות, מתוך כ-20 מיליון חביות שחצו בעבר את מצר הורמוז מדי יום, מצליחות כ-10 עד 12 מיליון חביות לצאת באמצעות הסדרי תנועה ותיאום ניווטי, בעוד ש-1.5 עד 2.5 מיליון חביות נוספות חוצות את המצר באמצעות שיטות הסוואה ועיקוף ימי, ו-6.5 מיליון חביות מועברות דרך צינורות יבשתיים חלופיים על פי "א-שרק אלאוסאט" .
הדיווח המתואר לעיל משקף את שיאו של מאבק אסטרטגי וכלכלי ארוך שנים על השליטה בנתיב הסחר הימי הרגיש ביותר בעולם האנרגיה – מצר הורמוז.
המצר, המפריד בין איראן לעומאן ומחבר בין המפרץ הפרסי לים הערבי, מהווה צוואר בקבוק שדרכו עובר כרבע מסחר הנפט הימי העולמי. איראן איימה היסטורית, וממשיכה לאיים, לחסום אותו כקלף מיקוח מול סנקציעיות בינלאומיות ולחץ צבאי.
1. החלופות היבשתיות
במשך עשורים, חסימת מצר הורמוז משמעותה הייתה שיתוק מוחלט של יצוא הנפט ממדינות המפרץ (כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית ועיראק). כדי לנטרל את האיום הזה, השקיעו מדינות המפרץ מיליארדי דולרים בתשתיות עוקפות:
- צינור הנפט של איחוד האמירויות (ADCOP): הצינור מאפשר לאמירויות להעביר נפט ישירות משדות הנפט באבו דאבי אל נמל פוג'יירה, השוכן לחופי מפרץ עומאן – מחוץ למצר הורמוז. הצינור הזה לבדו יכול להזרים כ-1.5 מיליון חביות ביום.
- צינור הנפט המזרח-מערבי של ערב הסעודית: מערכת צינורות ענקית המעבירה נפט משדות הנפט שבמזרח הממלכה ישירות לנמלים שלחוף הים האדום (כמו ינבוע), ובכך עוקפת לחלוטין הן את המצר והן את המפרץ הפרסי.
צינורות אלו, לצד פרויקטים נוספים, מרכיבים את אותן 6.5 מיליון חביות שציינת, העוברות כיום בדרכים יבשתיות ומקטינות באופן דרמטי את התלות העולמית במצר.
2. המלחמה החשאית בים: "שיטות הסוואה ועיקוף"
הנתונים על כ-1.5 עד 2.5 מיליון חביות שחוצות בדרכי הסוואה מתייחסים לטקטיקות שפותחו כדי להתמודד עם נוכחות צבאית, הטרדות ימיות ותקיפות של משמרות המהפכה (שכללו בעבר הדבקת מוקשים מגנטיים למכליות ותפיסת ספינות). טקטיקות אלו כוללות:
- כיבוי מערכות זיהוי אוטומטיות (AIS): מכליות נפט מכבות את משדרי המיקום שלהן כדי שלא יהיה ניתן לעקוב אחרי המיקומים והנתיבים שלהן בזמן אמת.
- העברות מספינה לספינה (STS): העברת נפט בלב ים במים טריטוריאליים בטוחים יותר או במים בינלאומיים, כדי לטשטש את מקור הנפט ויעדו.
- "צי הצללים": שימוש במכליות הרשומות תחת דגלי נוחות ובבעלויות מורכבות כדי להקשות על שיבוש משפטי או צבאי.
3. התגובה האיראנית: סגירת "המעברים הבלתי חוקיים"
ההצהרה של משמרות המהפכה על סגירת "המעברים הבלתי חוקיים" (כפי שדווחה בסוכנות פארס) היא הניסיון של טהרן להחזיר לעצמה את המינוף שאיבדה.
כאשר מדינות המפרץ מצליחות להוציא כ-10 עד 12 מיליון חביות באמצעות תיאומים ימיים מתוחכמים ונתיבים חלופיים, האפקטיביות של "הסגר הכלכלי" האיראני נשחקת. איראן מגדירה את נתיבי השיוט הללו כ"בלתי חוקיים" או כפגיעה בריבונותה הימית (שכן חלק מנתיבי השיט העמוקים במצר עוברים במים הטריטוריאליים של איראן או עומאן) כדי לייצר לגיטימציה לפעולה צבאית, אכיפה אגרסיבית, או גביית "דמי מעבר" ופיקוח הדוק.
לסיכום , הסיפור הוא משחק שחמט גיאופוליטי. איראן מנסה לשמר את היכולת שלה לאיים על כלכלת העולם דרך חנק המצר, בעוד איחוד האמירויות וערב הסעודית מוכיחות שהן כבר לא בנות ערובה של הגיאוגרפיה. הדיווחים על היערכות צבאית איראנית מסמנים את התסכול בטהרן מכך שה"קלף החזק" שלה הולך ומאבד מכוחו.
