מרוסיה באהבה: כך מאמצת איראן את תורת לחימת הכטב"מים החדשה של מוסקבה נגד ישראל
1. "מהפכת הסילון"
האסטרטגיה האיראנית המסורתית התבססה על הצפת השמיים בכטב"מי בוכנה איטיים (כמו השאהד 136). לאור אחוזי היירוט הגבוהים של ישראל, האסטרטגיה החדשה נשענת על כטב"מים מונעי סילון. איראן פנתה לרוסיה בבקשה לקבל את הדגמים החדשים גרן-4 וגרן-5, המגיעים למהירויות של כ-600 קמ"ש, בעלי חתימת מכ"ם נמוכה ויכולות חמיקה מתקדמות ממערכות הגנה אווירית. הכלים הללו מתפקדים למעשה כטילי שיוט זולים ומאפשרים צמצום משמעותי של זמן ההתרעה בישראל.
2. אסטרטגיית הצפה רוויה (Saturation) משולבת בינה מלאכותית (AI)
הכטב"מים הרוסיים החדשים שאיראן מעוניינת בהם משלבים מערכות רכישת מטרות מבוססות בינה מלאכותית ואנטנות עמידות בפני לוחמה אלקטרונית (חסימות GPS).
שיגור סימולטני של מאות כטב"מים זולים במטרה לאלץ את ישראל לבזבז את מלאי טילי המיירטים היקרים שלה (כגון טילי תמיר של כיפת ברזל או מיירטי קלע דוד), ובכך לפתוח "פרצות" בשמיים עבור טילים בליסטיים כבדים ומדויקים.
3. כטב"מי הסיבים (Fiber-Optic Drones) והנחיה חסינת חסימות
4. ביזור הייצור ושיקום מהיר באמצעות "ציר הים הכספי"
- רוסיה מזרימה לאיראן באופן קבוע רכיבי כטב"מים, חומרי נפץ ותחמושת דרך נתיב הסחר החשאי בים הכספי, שבו למערב אין יכולת פיקוח או יירוט.
- איראן מעבירה חלקים נרחבים מקווי ההרכבה אל מתקנים תת-קרקעיים מבוזרים, מה שמקשה על השמדת כושר הייצור שלה לאורך זמן ומאפשר לה לחזור לכושר תקיפה מלא בתוך חודשים ספורים בלבד מהפגיעה.
ישראל נערכת
אל מול אסטרטגיית ההצפה ההמונית, הפתרון הישראלי המרכזי שיושם ונמצא בשלבי פריסה מואצים הוא מערכת הלייזר המגן ("מגן אור"). בניגוד למיירטים פיזיים ואזילת מלאים, מערכת הלייזר מציעה עלות יירוט אפסית (שקלים בודדים לכל יירוט) ומחסנית "אינסופית", שנועדה לתת מענה בדיוק לנחילי הטילים והכטב"מים שמנסים להציף את השמיים.
