בייג'ינג מפרה, וושינגטון ממצמצת: כך הופך המצור האמריקאי על איראן לישראבלוף סיני
הניו יורק טיימס מדווח כי ספקי הנפט הסיניים ממשיכים לקבל כ-1.2 מיליון חביות נפט איראני ליום, כמעט ללא שינוי לעומת השנה שעברה. המסחר משתמש בשיטות התחמקות מתוחכמות כולל העברות ספינה לספינה ליד מלזיה ותשלומים במטבע סיני או במטבעות קריפטו. אבל וושינגטון נמנעה באופן בולט מלהטיל סנקציות על בנקים סיניים גדולים או מוסדות פיננסיים, סימן לכך שהיא מהססת לסכן את הפסקת האש השברירית בין ארה"ב לסין לקראת ביקורו הצפוי של שי ג'ינפינג בארה"ב בחודש הבא.
הדיווח מהניו יורק טיימס (NYT) משקף את זירת המאבק הכלכלי והמדיני הסוערת בין ארה"ב, סין ואיראן.
1. הרקע: "יום הדין הכלכלי" והרגישות מול סין
- הסלמה ומצור ימי: הממשל האמריקאי בראשות דונלד טראמפ ומזכיר האוצר סקוט בסנט מנהלים מלחמה כלכלית רחבת היקף נגד איראן, המכונה בוושינגטון כ"D-Day כלכלי" (מבצע "Operation Economic Outcast"). ארה"ב אף הטילה מצור ימי בפועל בניסיון לחסום לחלוטין את נמלי איראן.
- הלקוחה המרכזית: סין היא הקונה הגדולה ביותר של נפט איראני (רוכשת כ-80%-90% מהיצוא שלו). הנפט מועבר דרך "צי צללים" של מכליות, מוסווה כנפט ממלזיה או מאינדונזיה, ונסחר מחוץ למערכת הדולרית (באמצעות יואן וקריפטו) כדי לעקוף את המערכת הבנקאית המערבית.
- מלכוד דיפלומטי: וושינגטון מנסה לחנוק את כלכלת איראן, אך חוששת כי סנקציות ישירות על בנקים סיניים גדולים יציתו מלחמת סחר חריפה ויפגעו ביציבות השווקים הגלובליים, בייחוד לקראת פגישה קרובה ורגישה בין טראמפ לנשיא סין שי ג'ינפינג.
2. האם יש "סדקים גדולים" במצור האמריקאי?
כן ולא. המצב מורכב ומציג תמונה דו-צדדית:
- מצד אחד (הסדק): סין ממשיכה לקלוט כ-1.2 מיליון חביות ביום. המסחר הזה מתנהל דרך בתי זיקוק סיניים עצמאיים וקטנים ("Teapots") שאין להם עסקים בארה"ב, ולכן הם חסינים יחסית לאיומים אמריקאיים. עבור איראן, זהו צינור חמצן פיננסי קריטי המממן כ-45% מתקציב הממשלה שלה.
- מצד שני (הלחץ עובד): חברות הנפט הממשלתיות הגדולות של סין והבנקים הגדולים שלה נמנעים לחלוטין מנגיעה בנפט איראני מחשש לאבד גישה לדולר. בנוסף, נתונים עדכניים מראים כי המצור הימי האמריקאי והלחצים הכלכליים בכל זאת הצליחו בחודשים האחרונים לצמצם משמעותית את זרימת הנפט בפועל, והמטבע האיראני (הריאל) צנח לשפל היסטורי (מעל 2 מיליון ריאל לדולר).
3. יעילות הסנקציות האמריקאיות
האירוע מדגים את מגבלות הכוח של סנקציות חד-צדדיות כאשר מולן עומדת מעצמה כלכלית:
- יעילות חלקית בלבד: כל עוד סין מוכנה לשמש כ"חבל הצלה" ולספוג סנקציות על חברות קש קטנות, ארה"ב לא תצליח להוריד את יצוא הנפט האיראני לאפס.
- יצירת מערכת פיננסית אלטרנטיבית: הלחץ האמריקאי מאיץ את ההתנתקות (Decoupling) של סין ואיראן מהדולר. הן מפתחות מערכות סחר מבוססות ברטר (נפט תמורת תשתיות), מטבעות מקומיים וטכנולוגיות מוצפנות, מה שמחליש בטווח הרחוק את כלי המינוף הכלכלי של ארה"ב בעולם.
4. תגובת הממשל האמריקאי
הממשל נוקט באסטרטגיה של "הסלמה מדורגת" והרתעה מבלי לשבור את הכלים מול בייג'ינג:
- פגיעה במעגל השני: במקום לתקוף את הבנקים הגדולים בסין, משרד האוצר האמריקאי מטיל סנקציות ממוקדות על עשרות חברות ספנות, מכליות ("צי הצללים") ובתי זיקוק סיניים ספציפיים (כמו Hengli Petrochemical).
- איומים ויצירת "שעון מתקתק": מזכיר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, שיגר אזהרה חריפה לבנקים הסיניים הגדולים וציין כי "אף מוסד אינו מעל הסנקציות" וכי "השעון החל לתקתק". וושינגטון הבהירה לסין כי נושא הנפט האיראני יעמוד בראש סדר העדיפויות בפגישת המנהיגים הבאה.
- פתיחת חזיתות חלופיות: ארה"ב פועלת באגרסיביות רבה יותר נגד רשתות הלבנת ההון של איראן במקומות אחרים, כמו איחוד האמירויות (דובאי) וטורקיה, כדי לחסום את נתיבי הכסף הסיני בדרכו חזרה לטהרן.
