למרות ההצהרות המתלהמות ישראל בוחנת מתווה נסיגה חלקית מהגולן והחרמון הסורים בתמורה להסדר ביטחוני קבוע
על פי הדיווחים העדכניים באל-מוניטור ובכלי התקשורת השונים (נכון לאוגוסט 2026),ישראל טרם החלה בנסיגה בפועל מעמדותיה בדרום סוריה ובחרמון הסורי , וההצהרות הרשמיות של הדרג המדיני והביטחוני מדגישות את המשך האחיזה בשטח. יחד עם זאת, הדיווחים חושפים כי מאחורי הקלעים מתנהל דיון ער לגבי עתיד הנוכחות הישראלית באזור במסגרת ניסיונות להגיע להסדר ביטחוני קבוע.
להלן פירוט המצב הנוכחי, הגורמים בהם תלויה הנסיגה, ומשמעות המהלך:
1. האם ישראל כבר החלה לסגת?
- בפועל – לא: כוחות צה"ל עדיין מחזיקים ברצועת הביטחון ובחרמון הסורי, שנכבשו לאחר נפילת משטר אסד בדצמבר 2024.
- העמדה הרשמית: שר הביטחון ישראל כ"ץ הצהיר במפורש במהלך סיור בחרמון הסורי (25 באוגוסט 2026) כי ישראל לא תזוז מהחרמון ומאזור הביטחון כל עוד קיימים איומים ג'יהאדיסטיים באזור, וכי הנוכחות נועדה להעביר מסר הרתעתי ברור לנשיא סוריה, אחמד אל-שרע.
- השיח הפנימי: הדיווח באל-מוניטור מצביע על "כיול מחדש" של המדיניות ועל חילוקי דעות פנימיים במערכת הביטחון, כאשר חלק מהגורמים סבורים כי העמדות הללו אינן נכס אסטרטגי קבוע ויכולות לשמש כקלף מיקוח.
2. במה תלויה נסיגה אפשרית?
נסיגה ישראלית עתידית מהעמדות בדרום סוריה מותנית במספר תנאים מרכזיים הנדונים בערוצים דיפלומטיים (בתיווך אמריקאי וירדני):
- הסדר ביטחוני מחייב (הסכם אי-לוחמה): ישראל דורשת הסכם מובנה שיחליף את הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 (שתל אביב הכריזה על בטלותו). ההסכם צריך לכלול פירוז של דרום-מערב סוריה מנשק כבד.
- ניטרול איומים ג'יהאדיסטיים וזרים: תנאי סף ישראלי הוא מניעת התבססות של ארגונים קיצוניים או כוחות עוינים אחרים (כגון ניסיונות התבססות טורקיים או איראניים) במרחב הגבול.
- הלחץ הדיפלומטי של ארה"ב: הדיווחים קושרים את הגמישות הישראלית לרצון לרצות את ממשל טראמפ בארה"ב, הדוחף להשגת הסכם ביטחוני אזורי.
- ריבונות סורית מול ערבויות: הממשל הזמני בדמשק מציב קו אדום הדורש נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים שנכבשו ב-2024 כתנאי להסכם, בעוד ישראל דורשת ערבויות ביטחוניות מוצקות לפני כל תזוזה.
3. מהי משמעות ה"נטישה" או הנסיגה האפשרית?
אם ישראל תחליט בסופו של דבר לנטוש את חמש הנקודות הללו ואת החרמון הסורי, המשמעויות האסטרטגיות יהיו:
- קלף מיקוח מדיני: העמדות הללו לא נועדו לסיפוח קבוע אלא כ"רצועת ביטחון" זמנית. נסיגה מהן תהווה את הוויתור המרכזי של ישראל בתמורה להישגים מדיניים וביטחוניים מול דמשק.
- העברת האחריות הביטחונית: נסיגה פירושה שישראל סומכת על מנגנוני הפיקוח (הסוריים או הבינלאומיים) שימנעו הפיכת האזור לבסיס ירי או הברחות לעבר רמת הגולן.
- הפחתת חיכוך צבאי: אחזקת כוחות בעומק שטח סורי מייצרת נטל לוגיסטי וסיכון מתמיד לחיילים. פינוי העמדות יחזיר את צה"ל לקו הגבול המוכר והנוח יותר להגנה, תוך הסתמכות על עליונות מודיעינית ואווירית (כפי שהוכח בתקיפות האחרונות בעומק סוריה נגד התבססות כוחות זרים).
