הקונספציה שקרסה: הכשל האסטרטגי של ישראל בתכנון מלאי המיירטים מול איראן

דיווחים צבאיים ישראליים מזהים "כישלון אסטרטגי" בתכנון המלאי, שהוביל לניהול "כלכלת חימושים" במהלך היירוטים של הטילים האיראנים והחלטה מכוונת לא לנסות ליירט טילים מתפצלים כדי לשמר על המיירטים.

מה שעומד מאחורי דיווחים אלו הינו הודאה רשמית ראשונה של צה"ל באתגר המבצעי והלוגיסטי הדרמטי שנחשף במהלך סבבי הלחימה וחילופי המהלומות הישירים מול איראן. 

1. איום הטילים המתפצלים (ראש פזיר): איראן עברה להשתמש בטילים בליסטיים מתוחכמים המשחררים בגובה רב "פצצות קטנות" או מספר חימושים קטנים במקביל. יירוט של כל רכיב בנפרד דורש כמות עצומה של טילי מיירט, מה שמרוקן במהירות את המלאי. 
2. "כלכלת חימושים" וניהול סיכונים: מאחר שטילי היירוט של מערכות ה"חץ" הם משאב יקר, מוגבל ובעל קצב ייצור איטי, צה"ל נאלץ לקבל החלטות מודעות בשטח – לא לבזבז מיירטים על רכיבים מתפצלים שאינם מסכנים מתקנים אסטרטגיים או ריכוזי אוכלוסייה גדולים, גם במחיר של השארת פער הגנה מסוים ("ההגנה אינה הרמטית"). 
3. הכשל בתכנון המלאי: ה"כישלון האסטרטגי" המדובר מתייחס לקונספציה ארוכת שנים במערכת הביטחון. בעבר הניחו כי המלחמות יהיו קצרות והמלאים הקיימים יספיקו, ולא חזו תרחיש של מלחמת התשה ממושכת ורחבת היקף מול מאות טילים בליסטיים כבדים מאיראן, דבר שהוביל לשחיקה מסוכנת במלאי המיירטים הזמין. 

• • שינוי תפיסת ההגנה האווירית: הציבור בישראל התרגל לאורך השנים לצפות ל-100% הגנה ויירוט ("כיפת ברזל"). הדיווח מבהיר כי מול איראן, ההגנה הופכת להיות אקטיבית וסלקטיבית. צה"ל יגן קודם כל על נכסים חיוניים, והעורף ייאלץ להסתמך יותר על מרחבים מוגנים ומשמעת אזרחית. 
  • שחיקת יתרון המגננה מול ההתקפה: ייצור טיל בליסטי איראני (או ראש מתפצל) זול משמעותית מייצור טיל מיירט ישראלי מדגם "חץ". איראן מבינה זאת ומנסה לנהל "מלחמת התשה של מיירטים" כדי לרוקן את המחסנים של ישראל ושל בעלות בריתה באזור. 
  • שינוי אסטרטגי ותעשייתי: המשמעות ארוכת הטווח היא שישראל מחויבת כעת להרחיב דרמטית את קווי הייצור של התעשיות הביטחוניות, להגדיל את תקציבי ההצטיידות ולעבור מהר ככל הניתן לטכנולוגיות משלימות וזולות יותר, כגון מערכות יירוט בלייזר (שאינן מוגבלות במלאי פיזי).