מי משתלט על החרמון הסורי? מאחורי הקלעים של גל רכישות הקרקעות המסתורי
השמועות והדיווחים על רכישת נדל"ן ואדמות חקלאיות באזור החרמון הסורי ודרום סוריה (במיוחד בנפת קוניטרה ודרעא) התעצמו בעקבות נפילת משטר אסד ומבצע "חץ הבשן" של צה"ל.
הסיפור מאחורי העסקאות
-
- נפילת המשטר והוואקום השלטוני: קריסת משטר אסד יצרה חוסר יציבות משפטית וכלכלית קיצונית. תושבים רבים בכפרים מבוססים ובפרברים (כמו ג'רמנה, סחנאיה וקטאנה) נקלעו למצוקה כספית, מה שהוביל למכירת נכסים במחירי הפסד כדי להנזיל כספים או להגר.
- התעוררות הנדל"ן בכפרי החרמון: בעיירות ובכפרים על שיפולי החרמון (חאדר, עין אל-טינה, אל-רימה) החלה תנועת רכישה הפוכה. האזור נחשב לבטוח יחסית בשל נוכחותו הצבאית של צה"ל באזור החיץ, דבר שהעלה את ערך האדמות המקומיות בעיני מי שמחפש יציבות.
מי הם הרוכשים?
-
- תושבים מקומיים ומהגרים חוזרים (הגרעין האמיתי): מרבית הרוכשים בפועל הם אזרחים סורים, חלקם בני העדה הדרוזית שמקורם בכפרי החרמון הללו. אותם אנשים ניצלו את ירידת המחירים הדרסטית ואת קריסת השלטון המרכזי כדי לחזור לכור מחצבתם, לקנות אדמות חקלאיות מורחבות ולהשקיע בנכסים מקומיים.
- אנשי עסקים בעלי אזרחות כפולה (הנרטיב התקשורתי): כלי תקשורת המזוהים עם "ציר ההתנגדות" (כמו ערוץ אל-אח'באר הלבנוני) הפיצו דיווחים לפיהם אנשי עסקים יהודים בעלי דרכונים זרים (קנדיים, אוסטרליים ובריטיים) רוכשים מאות אלפי דונמים באזור. עם זאת, תחקירים מקומיים עצמאיים ומומחים משפטיים הפריכו טענות אלו, והבהירו כי מדובר בלוחמה פסיכולוגית.
מה המשמעות של התופעה?
-
- חשדנות מקומית: העלייה ברכישות בעיירות קטנות עוררה שאלות בקרב התושבים, שחששו משינוי דמוגרפי, "השתלטות זרה" או ניצול של המצב הביטחוני הרגיש בצל הנוכחות הישראלית מעבר לגבול.
- מחסום משפטי: החוק הסורי הקיים אוסר באופן קשיח על מכירת אדמות חקלאיות לגורמים זרים, בטח ובטח באזורי גבול רגישים, ולכן רובם המוחלט של החוזים הללו (אם אינם בין סורים מקומיים) חסרי תוקף משפטי מחייב.
- הקשר ההיסטורי: ברקע הדברים עולה לעיתים סוגיית הקרקעות ההיסטוריות (כ-50 אלף דונם בדרום סוריה) שנרכשו על ידי הברון רוטשילד וחברת פיק"א לפני קום המדינה והולאמו בעבר על ידי השלטון הסורי – אך אין קשר ישיר בינן לבין גל הרכישות הפרטיות הנוכחי בכפרי החרמון.
כמה פעולות רכישה כבר בוצעו?
אין נתון מספרי מדויק או רשמי לגבי היקף העסקאות בכפרים חאדר, עין אל-טינה ואל-רימה. בשל קריסת מוסדות הטאבו והרישום הממשלתי הסורי המסודר, רוב העסקאות מבוצעות באמצעות "חוזים אזרחיים" פרטיים (עקוד ביע) או ייפויי כוח לא רשמיים, מה שמונע מעקב סטטיסטי אמין ומותיר את מרבית המידע בגדר הערכות ומקורות שבעל פה.
