קצרצר לפרשת מטות-מסעי: היהודי הנוסע (וגם חונה)

בס"ד
קצרצר לפרשת מטות-מסעי – אמר ר' יונתן – היהודי הנוסע (וגם חונה)
"אשרי יושבי ביתך"? אנחנו, העם היהודי, התחלנו את חיינו דווקא במסע: "לֶךְ לְךָ… אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". בהוראה זו של ה' אל אברהם (אז עדיין אברם) התחיל הסיפור היהודי. מהדורה שנייה שלו, הפעם כבר לא במסגרת המשפחתית המצומצמת אלא במישור הלאומי, התחילה בימי משה, כשהעם יוצא ממצרים. פרשת מסעי מציינת 42 תחנות במסע של 40 שנה, ממצרים אל ארצנו. זה לא מסע של גיבור יוצא דופן או של קבוצת גיבורים, אלא מדובר במסע של העם כולו – גברים, נשים וילדים.
לפי הסברו של ר' עקיבא, חג הסוכות מנציח לא את ענני הכבוד שבהם הקיף ה' אותנו בנדודים אלה במדבר, אלא דווקא את המגורים הזמניים והפשוטים שלנו אז. זהו נס אנושי, שעליו אמר הנביא ירמיהו בשם ה' (בשני הפסוקים הבאים לפני ההפטרה שנקרא בשבת): "כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה…". הסיפור המכונן שלנו הוא אפוא לא על עוצמה צבאית אלא על העוצמה הרוחנית של אבותינו.
בתיאור המסעות בפרשתנו שני פעלים חוזרים בשיטתיות: "ויסעו מ-… ויחנו ב-…". הרב זקס מדגיש את החיוניות של השניים: על כולנו להיות במסע, ועל כולנו גם לחנות לפעמים. אם לא נחנה, נישחק; ואם לא ניסע, לא נתקדם. וזו ההנחיה לחיים: לא להיעצר במקום, אלא להיות כל הזמן במסע החיים, במילוי חובות לתיקון העולם, וכך נתמודד עם אתגרים חדשים ונצמח.
(ראו: הרב י' זקס, רעיונות משני-חיים, עמ' 204-201; אני מאמין, עמ' 134-131.)
בברכת קריאה מאלפת, שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל

קרדיט: הפרופסור ( אמריטוס) עמוס פריש לשעבר ראש החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן