מילים ריקות: רוסיה מתהדרת בנשק לייזר חדש ליירוט רחפנים. ספויילר: המערכת המדוברת נחותה מול הישראלית והאמריקאית
היעילות המבצעית של מערכות הלייזר הרוסיות נמוכה באופן משמעותי מכפי שמציג הקרמלין, והן נחותות טכנולוגית הן מהמערכת הישראלית והן מהמערכות האמריקאיות. אף שרוסיה מציגה מגוון מערכות (כמו הלייזר הנייד Posokh, מערכת ה-Zadira, ופיתוחים מבוססי איטרביום כמו LazerBuzz), המציאות בשטח מעידה על קשיים הנדסיים מורכבים וביצועים מוגבלים מאוד.
האם היכולת הרוסית יעילה? מה ההספק האמיתי?
היעילות של המערכות הרוסיות נמוכה. למרות הצהרות על הספקים של עד 90 קילוואט, היעילות האמיתית נמוכה מהסיבות הבאות:
- זמן נעילה ממושך (Dwell Time): סרטוני ניסוי רשמיים שפרסם משרד ההגנה הרוסי חשפו כי המערכת נדרשת לנעילה רציפה של כ-20 שניות על רחפן קטן במרחק קצר של כ-400 מטרים בלבד כדי להשמידו. בשדה קרב דינמי, זמן כזה אינו אפקטיבי נגד נחילי רחפנים.
- רגישות לתנאי אקלים: המערכות הרוסיות סובלות מנחיתות אופטית קשה. חלקיקים באוויר, ערפל, אובך או גשם מפזרים את אנרגיית הלייזר ומקצרים את טווח האפקטיביות שלהן בצורה דרסטית.
- מערכות קירור מוגבלות: המערכות הרוסיות הניידות (כמו ה-Posokh) משתמשות בקירור אוויר כדי להפחית משקל, דבר שמגביל את משך הפעולה הרציף ומחייב זמני השבתה ארוכים לקירור המערכת בין יירוט ליירוט.
- חשד לזיוף בניסויים: אנליסטים צבאיים עצמאיים באוקראינה ובעולם הטילו ספק רב באמינות הניסויים הרוסיים, לאחר שבאחד התיעודים נראה ראש הרחפן מתפוצץ מעצמו (ככל הנראה באמצעות מטען שהושתל בו מראש) בזמן שקרן הלייזר בכלל התמקדה בזנב הכלי.
קרדיט: מינסטריון ההגנה הרוסי
השוואה למערכת הישראלית ("אור איתן" / מגן אור)
המערכת הישראלית, "אור איתן" (הידועה גם כ-Iron Beam שפותחה על ידי רפאל ואלביט), עולה על המערכות הרוסיות כמעט בכל פרמטר:
| מאפיין | המערכת הרוסית (Tactical Lasers / LazerBuzz) | המערכת הישראלית ("אור איתן" / Iron Beam) |
|---|---|---|
| עוצמת קרן | נעה בין 4 ל-90 קילוואט. | הספק רב-עוצמה של 100 קילוואט ומעלה. |
| טווח יירוט | אפקטיבי לטווחים קצרים של 500 מטר עד 1.5 ק"מ בלבד. | טווח רחב של עד 10 ק"מ. |
| זמן השמדה | ארוך (בין 3 ל-20 שניות לכל מטרה). | שניות בודדות מהירות מאוד. |
| סוגי איומים | רחפני FPV קטנים וכטב"מי סיור איטיים בלבד. | רקטי, פצמ"רים, כטב"מים ואף טילים בליסטיים בשילוב מערך ההגנה. |
| פתרון פיזור אטמוספרי | מוגבל. הקרן נחלשת משמעותית באוויר צפוף. | פריצת דרך טכנולוגית: שילוב מאות תתי-קרנים קטנות המתלכדות במדויק על המטרה. |
השוואה למערכות האמריקאיות
הנשק הרוסי אינו טוב יותר מהמערכות של ארצות הברית, אשר מובילה יחד עם סין את פיתוח נשק הלייזר העולמי. בעוד רוסיה מתמקדת במערכות טקטיות קטנות או לוחמה אופטית (כמו מערכת ה-Peresvet שנועדה "לעוור" לוויינים בלבד), ארה"ב מציגה עליונות טכנולוגית מובהקת:
- עוצמות הספק חסרות תקדים: צבא ארה"ב מפתח ומצטייד במערכות לייזר כבדות במסגרת פרויקט IFPC-HEL בהספקים עצומים של 300 קילוואט – עוצמה הגדולה פי שלושה מהלייזר הרוסי החזק ביותר, המאפשרת התמודדות גם עם איומים ממוגנים ומהירים.
- שילוב מבצעי בים: מערכת HELIOS של לוקהיד מרטין (בהספק של 60+ קילוואט) כבר משולבת ומותקנת באופן אורגני על משחתות של הצי האמריקאי (US Navy) להגנה מפני כטב"מים וסירות מהירות, ומציגה אקו-סיסטם בשל בהרבה מהמשאיות הרוסיות המאולתרות.
- ניהול אנרגיה ואינטגרציה: היתרון האמריקאי הגדול ביותר הוא היכולת לייצר זרם חשמלי יציב, מערכות קירור נוזלי מתקדמות, וניהול תרמי המאפשר ירי של צרורות לייזר ממושכים ללא השבתת המערכת – פער הנדסי שרוסיה טרם הצליחה לגשר עליו.
