מושכים זמן? איראן מאשימה את פקיסטן ב"משחק כפול" בשיחות השלום של ארה"ב
ההאשמות האיראניות כלפי פקיסטן על "משחק כפול" בשיחות השלום עם ארה"ב (באפריל 2026) נובעות ממשבר אמון עמוק סביב תפקידה כמתווכת. איראן טוענת כי פקיסטן, ובפרט מפקד צבאה עאצם מוניר, זנחה את הנייטרליות לטובת קידום האינטרסים האמריקאיים.
מה עומד מאחורי הטענה?
האיראנים חשים כי פקיסטן משמשת כ"שליח" של וושינגטון במקום לתפקד כמתווך הוגן. הרקע לכך הוא הניסיון של פקיסטן לשפר את יחסיה עם ממשל טראמפ לאחר שנים של נתק, מה שנתפס בטהרן כהטיה ברורה לטובת ארה"ב תמורת רווחים מדיניים וכלכליים.
ההאשמות המדויקות והביטוי שלהן בשטח
איראן העלתה מספר טענות קונקרטיות המדגימות את ה"משחק הכפול":
- התעלמות מהצעות איראניות: איראן טוענת כי העבירה למוניר מסמך הבנות בן 10 נקודות עבור האמריקאים, אך פקיסטן "קברה" אותו ולא העבירה תגובה מארה"ב.
- אימוץ דרישות אמריקאיות: במקום לקדם את המתווה האיראני, פקיסטן החלה להציג 15–16 דרישות חדשות שמקורן בוושינגטון.
- מצג שווא של התקדמות: בטהרן מאשימים את איסלאמאבאד בפרסום הודעות אופטימיות על "פריצות דרך" שאינן קיימות, כדי להשביע את רצונם של טראמפ והסעודים.
- חוסר אונים מול המצור: איראן זועמת על כך שפקיסטן לא הצליחה (או לא ניסתה מספיק) לשכנע את ארה"ב להסיר את המצור הימי על נמליה במהלך הפסקת האש.
עמדת ארה"ב
הנשיא טראמפ הביע אמון מלא בהנהגה הפקיסטנית ושיבח את מוניר וראש הממשלה שהבאז שריף על מאמציהם. ארה"ב אף הודיעה על הארכת הפסקת האש "לבקשת פקיסטן", מה שחיזק בעיני האיראנים את התיאום ההדוק בין השתיים.
המשמעות להמשך המשא ומתן
- קריסת ערוץ התיווך: איראן הודיעה כי האמון בפקיסטן נשבר, מה שמעמיד בסכנה את קיום הסבב הבא של השיחות באיסלאמאבאד.
- השהיה איראנית? בעוד שאיראן מציגה זאת ככשל תיווכי, פרשנים רואים בכך תרגיל השהיה שנועד למשוך זמן, להימנע מכניעה לתנאי טראמפ הנוקשים (כמו נטישת תוכנית הגרעין), ולמנוע את חידוש המלחמה תוך האשמת הצד השני במבוי הסתום.
- קיפאון וסכנת הסלמה: נכון לעכשיו, השיחות נמצאות במבוי סתום. איראן מסרבת להגיע לאיסלאמאבאד כל עוד המצור נמשך, וארה"ב מתנה את המשך השיחות בהצעה איראנית "מאוחדת" שטרם הוגשה.
המשמעות
המשמעות המיידית של ההאשמות האיראניות היא שיתוק כמעט מוחלט של ערוץ התיווך הפקיסטני, מה שמעמיד את המשא ומתן בפרשת דרכים קריטית.
ניתוח של שתי האפשרויות:
1. המשמעות לגבי המשך המו"מ: משבר אמון עמוק
- אובדן מתווך מוסכם: איראן "שרפה" את פקיסטן כמתווכת הוגנת. היא הודיעה כי היא מסרבת לשלוח משלחת בדרג גבוה לסבב השיחות הבא באסלאמאבאד, כל עוד לא יחול שינוי משמעותי בהתנהלותם.
- הקשחת עמדות: הפיצוץ מול פקיסטן משדר לארה"ב שטהרן לא תתקפל תחת הלחץ שמופעל עליה דרך המתווכים.
- חיפוש ערוצים חלופיים: ייתכן שנראה ניסיון להעביר את מרכז הכובד למתווכות אחרות (כמו עומאן או קטאר), מה שיגרור עיכובים לוגיסטיים ופוליטיים נוספים.
2. האם זהו "תרגיל השהיה" איראני?
פרשנים רבים סבורים כי התשובה היא חיובית, וכי מדובר בטקטיקה מוכרת של "ניהול סכסוך" ולא פתרונו:
- משיכת זמן ללא התחייבות: איראן מרוויחה זמן יקר של הפסקת אש מבלי שנדרשה לוותר על נכסים אסטרטגיים (כמו תוכנית הגרעין או הטילים).
- הטלת האחריות על הצד השני: על ידי תקיפת פקיסטן, איראן בונה נרטיב לפיו היא רוצה בשלום, אך "המשחק הכפול" של המתווכת והדרישות הקיצוניות של ארה"ב הם שמונעים התקדמות.
- מניעת מלחמה תוך שמירה על כבוד: איראן מבינה שחידוש המלחמה מול ממשל טראמפ הנוכחי עלול להיות הרה אסון עבורה. השהיית המו"מ מאפשרת לה לשרוד את התקופה הנוכחית בתקווה לשינוי בנסיבות או להחלשת הלחץ הבינלאומי.
- שימוש ב"פרוקסים" לדיפלומטיה: בעוד שהדרג המדיני בטהרן מדבר על שלום, ההאשמות נגד פקיסטן מאפשרות לה להקפיא את התהליך מבלי להכריז רשמית על פרישה ממנו.
לסיכום: נראה כי איראן מעדיפה "תהליך ללא תוצאה" על פני "תוצאה ללא תהליך". ההתקפה על פקיסטן משרתת את הצורך למסמס את הדרישות האמריקאיות הקשיחות, תוך שמירה על מסגרת הדיפלומטית שמונעת (בינתיים) את חידוש האש.
קרדיט: AI