כיצד המלחמה באיראן חושפת את החולשות של אירופה, וגם את הדרך החוצה

בין אם הפסקת האש הנוכחית תבשיל לסיום רשמי של המלחמה, ובין אם היא תקרוס ומהלומות הדדיות שוב יוחלפו בין איראן לבין ארה"ב וישראל, דבר אחד ברור- למדינות אירופה לא הייתה השפעה רבה על המלחמה. מעבר לרטוריקה ולמהלכים סימבולים, האירופאים נכשלו בהפעלת כוח רך או קשה על מנת לרסן את מי שאמורה להיות בעלת בריתן הקרובה ביותר, ארה"ב.
זאת על אף שהמלחמה מתרחשת בזירה החיונית לאינטרסים אירופאיים. למרות המאמצים האירופאיים לגוון את מקורות האספקה של האנרגיה שלהם, המעמד שלהם כלקוח בשוק חושף אותם לעליות מחירים.

סגירת מיצר הורמוז העלתה בחדות את מחירי הגז הטבעי באירופה, בין היתר מכיוון שמאגרי הגז האירופאיים לא היו מוכנים למשבר והיו מלאים רק כ-30% מתפוסתם המלאה. יצרני פלדה וכימיקלים תרגמו את העלאת מחירי האנרגיה להעלאות מחירים, והבנק המרכזי האירופי דחה בתגובה למשבר את הורדת הריבית. כל אלו מעמיקים את המשבר הכלכלי באירופה, במיוחד בגרמניה, בה גלגלי התעשייה מאטים עקב התייקרות מחירי האנרגיה ותחרות הולכת וגוברת מסין.

חוסר הרלוונטיות האירופאי בולט במיוחד בזירה הצבאית. בעוד ארה"ב הדגימה את היכולות הקינטיות המתקדמות שלה והפעילה כוח ימי ואווירי עצום כנגד איראן, והודו ופקיסטן שלחו משחתות ללוות את מיכליות הנפט במפרץ הפרסי, התגובה האירופאית הדגימה פיצול פנימי והיסוס. בעוד גרמניה, איטליה וספרד שללו במפורש מעורבות צבאית, צרפת שלחה ספינות קרב לים התיכון ולים האדום, אך הבהירה כי משימתן תתחיל לאחר שהשלב האינטנסיבי בעימות יסתיים. ב-EUISS, המכון האירופי ללימודי בטחון, השוו את הגישה האירופאית ל-"חוסר אונים נלמד", המצב הפסיכולוגי הנוצר כאשר אדם משכנע את עצמו כי הינו חסר יכולת, עד אשר הוא באמת הופך לחסר יכולת.
שורש חוסר האונים האירופי מצוי בשוק האנרגיה. כל עוד אירופה נותרת לקוחה של אנרגיה מיובאת, היא תישאר חשופה לזעזועים גיאופוליטיים ותמצא את עצמה חסרת מנופים ברגעים קריטיים- מדינה שתלויה בגז אמריקאי לא יכולה להכתיב לאמריקאים תנאים. הפתרון אינו למצוא ספק טוב ואמין יותר, כפי שהיא ניסתה לעשות אחרי המלחמה באוקראינה, אלא לעבור גמילה מהמוצר.

כאן נכנסת לתמונה האנרגיה הגרעינית. כדוגמה, צרפת שמפיקה כ-70% מהחשמל שלה מגרעין חוותה את משבר האנרגיה הנוכחי בצורה מתונה בהרבה מגרמניה, שבצעד אסוני סגרה את הכורים הגרעיניים שלה בעקבות לחץ פוליטי מתנועת הירוקים. בהתאם לכך, צרפת הפגינה עצמאות אסטרטגית רבה יותר מגרמניה שנותרה אילמת. בזמן המלחמה, הציגה הנציבות האירופית תוכנית לפריסת כורים גרעיניים מודולריים קטנים (SMR) ברחבי אירופה. טכנולוגיה זו, שמהווה את עתיד האנרגיה הגרעינית, יכולה בשילוב עם אנרגיות מתחדשות להוציא את אירופה לעצמאות אנרגטית, וכך לעצמאות אסטרטגית.
המלחמה באיראן מוכיחה כי אירופה הפכה משחקנית במשחק הגיאופוליטי, לצופה מהצד. כל עוד היא ממשיכה לחפש ספקים במקום עצמאות, כך היא תשאר. אנרגיה גרעינית, בתור מקור אנרגיה ירוק, בטוח ואמין, היא הדרך הברורה ביותר לעצמאות. אם האירופאים לא יתחילו לצעוד בדרך הזאת במהרה, הם עלולים למצוא את עצמם כקורבנות של הסדר העולמי החדש שטראמפ מכתיב.

קרדיט: תומר להב, מדעי המדינה באונ' תל אביב מקבוצת נציב