אנאליסטים: סין מנצלת את העימות בין ארה"ב לאיראן כדי להחליש את המוכנות האמריקנית בזירות אחרות. מה מאחורי?
אנליסטים צבאיים מעריכים כי סין מספקת באינטנסיביות מאז תחילת המלחמה ציוד צבאי רב לאיראן תוך כוננה לגרום לארה"ב "לבזבז" חימושים יקרי ערך מה שיביא אותה למצוקה באספקה צבאית ויאפשר לסין לפעול ביתר חופשיות בסכסוך שלה עם טאייוואן
הערכה זו מבוססת על דינמיקה אסטרטגית שבה סין מנצלת את העימות בין ארה"ב לאיראן כדי להחליש את המוכנות האמריקנית בזירות אחרות, ובראשן טאיוואן.
מה עומד מאחורי ההערכה?
- שחיקת חימוש יקר מול זול: סין מספקת לאיראן חומרי גלם ורכיבים לייצור המוני של כטב"מים (כמו ה"שאהד") וטילים בליסטיים בעלות נמוכה. כדי ליירטם, ארה"ב נאלצת להשתמש במיירטים יקרים ומתקדמים (כמו פטריוט ו-THAAD) שמלאים מצטמצם במהירות.
- הסחת דעת אסטרטגית: ככל שארה"ב שוקעת בעימות ממושך במזרח התיכון, משאביה הצבאיים והלוגיסטיים מוסטים מהפיקוד ההודו-פסיפי, דבר שמשרת את האינטרס הסיני לצמצם את הנוכחות האמריקנית בסמוך לגבולותיה.
- שליטה בשרשרת האספקה: ארה"ב תלויה בסין לאספקת מתכות קריטיות (כמו טונגסטן ומינרלים נדירים) הנחוצים לייצור החימוש שהיא עצמה "מבזבזת" כעת באיראן.
איך זה נראה בשטח?
- שימוש מסיבי במלאים: בשישה ימי לחימה בלבד במרץ 2026, ירתה ארה"ב כ-10% ממלאי טילי הטומהוק שלה.
- ניוד מערכות הגנה: ארה"ב נאלצה להעביר סוללות THAAD ופטריוט מדרום קוריאה ויפן למזרח התיכון כדי להתמודד עם מטחי הטילים האיראניים, מה שמותיר את הבסיסים באוקינאווה ובגואם חשופים יותר.
- סיוע סיני עקיף: סין מספקת לאיראן גישה למערכת הניווט הלוויינית שלה (BeiDou), המאפשרת לטילים האיראניים דיוק גבוה וחסינות מפני שיבושי GPS אמריקניים.
המשמעות לגבי קונפליקט בין סין לארה"ב
התרוקנות המחסנים האמריקניים מקטינה את יכולת ההרתעה של ארה"ב מול סין. אם יפרוץ עימות בטאיוואן בטווח הקרוב, ארה"ב עלולה למצוא את עצמה עם "בור" במלאי החימוש האסטרטגי שייקח שנים למלא (חלק מהמיירטים יחודשו רק ב-2027). מצב זה עלול לעודד את סין לפעול בנחרצות רבה יותר, בידיעה שמרחב התמרון הצבאי של וושינגטון מוגבל.
להלן פירוט סוגי החימוש הקריטיים ביותר שבהם מורגש כעת (אפריל 2026) מחסור משמעותי במלאי האסטרטגי של ארה"ב, כתוצאה מהצורך ליירט איומים איראניים זולים מחד, וההיערכות מול סין מאידך:
1. מיירטי Standard Missile-3 (SM-3)
זהו ה"צוואר בקבוק" המשמעותי ביותר.
- התפקיד: מיועד ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה.
- הבעיה: אלו טילים יקרים מאוד (כ-10 עד 25 מיליון דולר ליחידה) המיוצרים בקצב איטי. במהלך המתקפות האיראניות, ספינות אמריקאיות ירו עשרות מיירטים כאלו. כל טיל כזה שנורה במזרח התיכון הוא טיל שחסר להגנה על נושאות מטוסים בים סין הדרומי מול טילים בליסטיים סיניים "מחסלי נושאות מטוסים" (כמו ה-DF-21D).
2. מיירטי פטריוט (PAC-2 ו-PAC-3)
- התפקיד: הגנה אווירית וטילים לטווח בינוני-קצר.
- הבעיה: המלחמה באוקראינה כבר שחקה את המלאים הללו, והצורך להגן על בסיסי ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ מפני כטב"מים וטילי שיוט איראניים הביא את המלאי לרמות אדומות. ייצור מיירט אחד לוקח חודשים ארוכים, בעוד שאיראן יכולה לשגר עשרה כטב"מים ביום בעלות אפסית.
3. טילי SM-6
- התפקיד: טיל רב-תכליתי המסוגל ליירט טילי שיוט, מטוסים ואפילו טילים היפר-סוניים בשלב הסופי.
- הבעיה: זהו אחד הטילים הבודדים שיכולים להתמודד עם הטכנולוגיה ההיפר-סונית של סין. העובדה שארה"ב נאלצת להציב ספינות מצוידות ב-SM-6 מול איראן כדי להבטיח הגנה הרמטית, שוחקת את המוכנות למלחמה בעצימות גבוהה מול הצי הסיני.
4. מיירטי THAAD (Terminal High Altitude Area Defense)
- התפקיד: הגנה מפני טילים בליסטיים בתוך ומחוץ לאטמוספירה.
- הבעיה: ישנו מספר מוגבל מאוד של סוללות THAAD ומיירטים בעולם. פריסת סוללות נוספות במזרח התיכון פירושה חשיפת בסיסים אסטרטגיים בגואם או בדרום קוריאה לאיום הסיני/צפון-קוריאני.
5. טילי אוויר-אוויר AIM-120 AMRAAM
- התפקיד: הטיל העיקרי של מטוסי ה-F-35 וה-F-15 ליירוט מטרות מעבר לאופק.
- הבעיה: מטוסי חיל האוויר האמריקאי ירו מאות טילים כאלו בשנה האחרונה כדי להפיל כטב"מים איראניים מתאבדים. שימוש בטיל מתקדם כזה נגד כטב"ם זול הוא "ניצחון כלכלי" לצד האיראני-סיני, שכן הוא מרוקן את המחסנים לקראת קרבות אוויר אפשריים מול מטוסי ה-J-20 הסיניים.
