שינויים מתחייבים בדוקטרינת הבטחון של מדינת ישראל. מאמר ראשון בסדרה

להלן מס' שינויים מתחייבים בדוקטרינת הבטחון של מדינת ישראל:

רקע כללי ו..תובנות

עובדה,
1, המלחמה הנוכחית של מדינת ישראל, מלחמה שהחלה בטבח ה 7 באוקטובר שנת 2023 עדיין בעיצומה.

והסוף של המלחמה? גם אם זה יוכרז פורמאלית ביום מוגדר קרוב או רחוק , להערכתי הסוף של המלחמה הזו לא נראה קרוב.

עובדה,
2, כעת, אין ספק שדוקטרינת הביטחון של מדינת ישראל, זו הדוקטרינה שהיתה הבסיס למדיניות הבטחון של הממשלה וצה"ל לאחר מלחמת ההתשה שהסתיימה בשנת 1971, וגם לפני טבח ה 7 באוקטובר 2023, לא התאימו להתמודדות מיטבית עם האויב.

הדרך הזו לא התאימה להתמודדות מיטבית עם האויב שתקף וממשיך לתקוף גם היום ובכל יום לתקוף ישירות, ובעקיפין את מדינת ישראל ואת תושבי המדינה.

א, דוקטרינת הבטחון הנוכחית לא איפשרה, ולהערכתי עדיין לא מאפשרת, התמודדות מיטבית עם המדינות וארגוני הטרור שסובבים את גבולות המדינה ומשם הם תקפו וממשיכים לתקוף כל יום את מדינת ישראל .

ב, זה גם המצב בקשר למדינות האויב של המעגל שלישי (הן כולן מדינות שאין להם גבול משותף עם מדינת ישראל) כ- אירן, עיראק ותימן ועוד ארגוני טרור בעולם.

עובדה, התקיפות ממדינות העולם השלישי, בעיקר התקיפות באמצעות הטילים הבליסטים והכטב"מים, לא נפסקות, הן תקיפות יומיות ומתמשכות.

בנוסף מדינת ישראל מצויה בהסגר ימי של הימים מדרום, ים סוף, המפרץ הפרסי ויתכן גם בחלקמשל האוקינוס ההודי.

מסקנה: דוקטרינת הבטחון של מדינת ישראל לא מתאימה לדרך הפעולה של האוייב, האויב הקרוב שמעבר לגבול וגם האוייב המרוחק במדינות מעגל שלישי.

עובדה: דרך הפעולה של האויב היא הניסיון לפגוע ולהרוג מקסימום תושבים. האויב לא מזהיר את התושבים לפני התקיפה.

בנוסף, הם משגרים חימוש שמורכב מפצצות מצרר וזאת כדי להשיג מקסימום נפגעים וזאת בעדיפות על השגת מקסימום נזק.

 

להלן המלצות חלקיות לשינויים בדוקטרינת הביטחון של מדינת ישראל וצה"ל:

1. חייבים להפסיק עם מדיניות ההכלה על התוקפנות.

במקביל, לחזור למדיניות של פעולות תגמול שמבוצעות מיד או זמן קצר לאחר ביצוע התוקפנות של האויב.

עובדה: מדיניות ההכלה היתה מאז ומעולם מדיניות כושלת.

מדוע? כי המדיניות הזו אינה מתאימה למזרח התיכון ולתושביו. במזרח התיכון התושבים והמנהיגים אינם מכירים ומרביתם גם בזים למוסריות של התרבות הליברלית של המערב.

עובדה: המצב בו הם תוקפים את אזרחי המדינה והממשלה ובצה"ל לא מגיבים מייד ובעוצמה כפולה ומכופלת מביא להגברת התוקפנות.

מצב בו לא מגיבים תגובה רצינית שתכאיב מאוד לאויב הוא מצב בו האויב סבור שהתוקפנות שלהם היא הדרך לניצחון וכך האויב מסלים את התוקפנות עד כדי ביצוע הטבח של ה 7 באוקטובר 2023.

 

ובכן כאן עולה השאלה מה היא הדרך הרצויה להגיב?

התשובות:

א, חזרה לדוקטרינת פעולות התגמול ובהיקף נרחב. פעילות כפי שבוצעה ע"י צה"ל במלחמת ההתשה בשנים 1968-71.

החרבת היישוב משם הותקפו תושבי מדינת ישראל ובנוסף, ואם יש מודיעין נכון, גם את בתיהם של התוקפים ושולחיהם ולא משנה אם הם מתגוררים בעיר החשובה היא עיר הבירה.

התושבים המקומיים חייבים לדעת כי הם לא יכולים לאפשר את הביצוע של התוקפנות נגד מדינת ישראל מביתם ולא לשלם את המחיר הגבוה ביותר.

ותשאלו ובצדק ואם הפעולה העוצמתית תגרום למלחמה?

אז תהיה מלחמה, מוטב להיות המלחמה מוקדם כשהאויב עדיין לא השלים את הכנותיו למלחמה בזמן בו האויב מאורגן.

ב, מעבר לדרך של פעילות התקפית כנגד יכולות:

היום ממתינים להשמדת היכולות ההתקפיות של האויב כאשר נוצרת ההזדמנות של מלחמה וזו טעות חמורה.

אם מדינת אויב מצהירה כי בכוונתם להחריב את מדינת ישראל אזי אין להמתין להזדמנות שתהיה במלחמה.

הם הקימו מפעלים רבים לייצור טילים? בוודאי! , אז צריך יהיה לתקוף את את המפעלים וזאת ללא התגרות מוקדמת.

שוב אם התקיפה תגרום למלחמה אז שתהיה.

(המשך השינויים הנדרשים בדוקטרינת הביטחון במאמר הבא)

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.  קרדיט לתמונות: AI