המבצר התת-קרקעי: האם הנדסה ושרידות תת קרקעית יכריעו את עליונות האוויר במאה ה-21?

המבצר התת-קרקעי: האם הנדסה ושרידות תת קרקעית יכריעו את עליונות האוויר במאה ה-21?

במערכה הנוכחית של מרץ 2026, אנו ניצבים מול מציאות אסטרטגית מטלטלת: הממד התת-קרקעי הפך למרכיב מרכזי באסטרטגיה של המלחמה המודרנית.

את הניצנים המרים של תופעה זו ראינו כבר בכישלון הישראלי להשיג הכרעה מהירה ומוחלטת מול חמאס בעזה (2024-2025).

למרות עליונות מודיעינית וטכנולוגית חסרת תקדים, שרידותו התת-קרקעית של חמאס – אותה "מטרו" מסועפת שאפשרה פיקוד, שליטה ולוגיסטיקה תחת אש – מנעה את קריסת הארגון והפכה את הניצחון הצבאי למשימה סיזיפית. כעת, אנו רואים מודל דומה, אך בקנה מידה מדינתי ואסטרטגי, במבצר התת-קרקעי האיראני.

הגיאומטריה של החסינות: איראן כמקרה בוחן
בעוד שחילות האוויר של הקואליציה נהנים מעליונות אווירית מוחלטת, סלע הגרניט של הרי הזגרוס מספק לאיראן "חסינות מבצעית" שמשנה את כללי המשחק.

הנתונים מהשטח (נכון ל-27.03.26) מצביעים על מציאות מטרידה: רק כשליש ממלאי הטילים הבליסטיים האיראני הושמד בוודאות. יתרת המלאי – כ-1,200 טילים זמינים לערך – מוגנת בעומק של 50 עד 100 מטרים מתחת לסלע קשיח.
כאן נכנסת לתמונה "כלכלת החימושים". מול פצצות ה-MOP האמריקאיות (GBU-57) במשקל 14 טון, המסוגלות "לספור" שכבות בטון וסלע, מציבה איראן יכולת שיקום לוגיסטית מרשימה. יחידות ההנדסה של משמרות המהפכה מפגינות יכולת "חוסן הנדסי" – פתיחת פתחי מנהרות שנאטמו בתוך 24 עד 48 שעות מפגיעה .

מעבר לכך מדובר במרוץ חימוש אסימטרי: עלות חפירת מנהרה או ייצור טיל פשוט נמוכה בסדרי גודל מעלות המיירט המדויק (חץ 2/3) או החימוש חודר הבונקרים היקר.

הציר התת-קרקעי הגלובלי: סין וצפון קוריאה
המבט על עזה ואיראן הוא רק קצה הקרחון. אנו ניצבים בפני "תור זהב" גלובלי של הלוחמה התת-קרקעית , המובל על ידי מדינות המזרח ששוקדות על פיתוח התפיסה מאז מלחמת העולם :
1. צפון קוריאה (המבצר האטומי): פיוניאנג היא הישות המבוצרת בתבל. המדינה מרושתת באלפי מתקנים תת-קרקעיים, כולל בסיסי חיל אוויר שלמים החצובים בתוך הרים. היכולת הצפון-קוריאנית להסתיר משגרים ניידים בתוך רשתות מנהרות מסועפות מנטרלת את יכולת "המכה הראשונה" של ארה"ב ודרום קוריאה. עבור קים ג'ונג און, תת הקרקע הוא תעודת הביטוח של הנשק הגרעיני.
2. סין (החומה התת-קרקעית הגדולה): בייג'ינג הקימה רשת מנהרות עצומה לאחסון ושינוע של טילים בין-יבשתיים. רשת זו נועדה להבטיח יכולת מכה שנייה חסינה. הסינים שכללו את שיטות החפירה המהירה באמצעות מכונות TBM (Tunnel Boring Machines) מתקדמות, והפכו את הקרקע למרחב תמרון אסטרטגי שבו הטילים "נעלמים" ומופיעים מחדש בנקודות שיגור בלתי צפויות.

אסטרטגית ההתשה המובילה במלחמה – טמתו"מ
במערכה הזו מול איראן , הניצחון אינו נמדד רק בביצועי המטוסים, בחיסולים ובשליטה אווירית מוחלטת של ישראל וארצות הברית אלא במלחמת התשה שבה יש ארבע מרכיבים קריטיים: טילים, מיירטים, תת-קרקע ומטוסים ובראשי תיבות טמתו"מ . רק גריעה קריטית של מרכיב אחד יכולה לחולל מפנה במלחמה .

היות ובתקשורת עוסקים רבות בטילים במיירטים ובמטוסים אתייחס בעיקר למרחב התת-קרקעי אשר מעניק לאויב יתרונות אסטרטגיים ששוחקים את צבאות המערב :
• ייצור תחת אש: קווי ייצור קריטיים שהאירנים העבירו אל מתחת לקרקע מאפשרים הזרמת חימושים חדשים גם תחת הפצצות כבדות, ובכך "מתדלקים" את מלחמת ההתשה.חומרים קריטים כמו אורניום מועשר מוחזקים בכספות תת קרקעיות רחוק מהשגה של כל כח תוקף המצוייד בטכנולוגיות הקיימות.
• גמישות תפעולית: שימוש במאות פתחי יציאה (אמיתיים ומדומים) בערי הטילים מקשה על יצירת "בנק מטרות" סופי ומחייב את התוקף לבזבז חימושים יקרים על מטרות דמה.יכולת שיקום מהירה הופכת את מאמץ התקיפה לבזבוז משאבים מסוכן ומיותר .
• אורך נשימה פוליטי: כל עוד "ערי הטילים" עומדות, וירי הטילים המוגנים נמשך ,המשטר יכול להציג "תמונת ניצחון" של עמידה איתנה, מה שגורר כעת את המלחמה לחודש אפריל 2027 ואילך.

האתגר הטכנולוגי: מ"תקיפה והשמדה" ל"ניטור ודיכוי"
הלקחים מעזה ומאיראן מחייבים את המחקר הביטחוני וההנדסי לגשר על הפער שבין העליונות האווירית לחסינות התת-קרקעית. צבאות המערב בסיוע התעשיות הביטחוניות זקוקים למהפכה טכנולוגית רב-ממדית:
• פריצת מחסום הסלע: עלינו לפתח חימוש המסוגל לחדור מעבר ל-60 מטרים של סלע קשיח (גרניט/בזלת) מבלי להסתמך רק על משקל עצמי. הפתרון עשוי להיות בחימוש רב-שלבי בעל יכולות "חפירה קינטית" מתקדם או פיתוח טורפדו תת-קרקעי.
• אוטונומיה במכונות חפירה (Edge AI): בתוך המנהרות, התקשורת וה-GPS אינם קיימים. נדרשים נחילי רחפנים רובוטים, מכונות חפירה בעלי בינה מלאכותית מקומית המסוגלים לסרוק, לנווט לחפור ולהשמיד מטרות באופן עצמאי בתת הקרקע.
• הסנסור התת-קרקעי: פיתוח טכנולוגיות חישה (סייסמיות או מבוססות שינויי כבידה) שיהפכו את האדמה ל"שקופה" ויאפשרו איתור תנועת כוחות ומשגרים בזמן אמת.

סיכום והערכה
המיגון המושלם הוא אולי אשליה, אך הוא המחסום שמכריח את הצד השני להשקיע מיליארדים וקונה זמן מלחמה יקר. הכישלון בהשגת הכרעה מהירה בעזה וכעת באיראן חייב לשמש כתמרור אזהרה לזירה הגלובלית: העליונות האווירית והקרקעית אינה מספיקה עוד.
ייתכן שבעידן הנוכחי, הפתרון לא יגיע רק מהאוויר. ייתכן שהכרעה אמיתית דורשת שילוב של טכנולוגיות חדישות עם "מגפיים על הקרקע ומתחת לקרקע " – או ליתר דיוק, "מגפים מתחת לקרקע לפני המגפים שעל הקרקע ".
עלינו להטמיע את לקחי הלחימה התת קרקעית גם בבנייה האזרחית בישראל, ולהבין שהמעבר לתשתיות קריטיות תת-קרקעיות (בתי חולים, תחנות כוח ומקלטים המונים ) הוא כורח המציאות.
השאלה במלחמה אינה עוד האם האויב יירד אל מתחת לקרקע וכמה זמן ישרוד שם , אלא כיצד הטכנולוגיה והאסטרטגיה המערבית יגדירו מחדש את המושג "הכרעה" במרחב שאינו נראה לעין.

מאת: מהנדס יהודה כפיר מומחה ללוחמה תת-קרקעית, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי ביטחון והגנת העורף, מכללת בית ברל.