ברית סיני – משמעותה הדתית ומשמעותה המדינית והחברתית

בס"ד

קצרצר לפרשת יתרו – אמר ר' יונתן – ברית סיני – משמעותה הדתית ומשמעותה המדינית והחברתית

בשעבוד מצרים הוגדרנו לראשונה כעם, מפי פרעה, שבשל חששו מבני ישראל ("הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו"), כפה עליהם שעבוד. אז נעשינו לקהילת גורל, המבוססת על עבר משותף. בהר סיני, כמסופר בפרשתנו, נעשינו קהילת ייעוד, קהילה אמונית המושתת על יחסי ברית, שהמגבש אותה הוא לאו דווקא העבר המשותף אלא העתיד.
בפרשתנו מסופר על התגלות ה' לעם במעמד הר סיני (בניגוד לסיפורי הנצרות והאיסלאם – התגלות לאדם בודד). למעמד הר סיני יש אם כן חשיבות דתית גדולה, כיוון שכל בני העם היו עדים להתגלות. הרב זקס מצביע על חשיבות המעמד גם בהקשר המדיני, והוא מגדיר אותו: "האירוע המדיני המופלא ביותר שהתרחש אי פעם". (הוא מעיר עקרונית, שלתנ"ך יש משקל חשוב בתולדות המחשבה המדינית, וכך, לדוגמה, הפילוסוף הפוליטי האנגלי תומאס הובס מצטט את התנ"ך 657 פעמים [!] בספרו "לווייתן")

הרב מצביע על שלושה מאפיינים ייחודיים של מעמד הר סיני, שבו נכרתה ברית בין ה' לעם: א) זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה כינון סדר פוליטי הובא לאישור כל בני העם. נקבע כאן העיקרון שלא ייתכן שלטון ללא הסכמת כל המונהגים (אך הרב מעיר: "היו מן האמוראים שלא סברו שהייתה בהר סיני הסכמה חופשית לגמרי"). ב) לברית שותפים העם וא-לוהים, כביכול גם הוא כפוף לברית. ג) א-לוהים התגלה לכול באופן שווה, וכל בני העם הם שותפים שווים בברית, וכך נוצרת מעתה קהילה שבה כל האזרחים חופשיים ושווים במעמדם לפני ה' (הדבר יודגש במצוות הַקְהֵל –דברים ל"א, י-יג).
ביציאה משעבוד מצרים זכה כל יחיד בחופש, אין הוא עוד כפוף לאדון בשר ודם; בסיני זכו כל בני העם לחירות, שהיא הדרושה לחברה. היא מושגת דווקא באמצעות החוקים-המצוות, וכך החופש שלי יכבד את החופש של הזולת. בזאת קיבלנו את הכלי החשוב לקראת ההגעה אל הארץ המובטחת, שבה אנו אמורים ליישם במלואה את הדרכת התורה לקיים חברה מוסרית נעלה.

(ראו: הרב י' זקס, רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו: מורשת הדת העתיקה בעולם, עמ' 86-81; "הפוליטיקה של ההתגלות", באתר הרב זקס, פרשת יתרו תשס"ז; וראו: הרב י"ד הלוי סולובייצ'יק, "קול דודי דופק", בתוך: איש האמונה, ירושלים תשל"א, עמ' 106-86.)
בברכת שבת שלום ובשורות טובות,

שיעור הרב ליקוטי שיחות - פרשת יתרו - גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
קרדיט: פרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – ראש החוג לתנ"ך לשעבר באוניברסיטת בר אילן