קצרצר לפרשת בשלח: בזבוז שביעית מהחיים או הענקת אנרגיה עוצמתית לחיים?

בס"ד
קצרצר לפרשת בשלח – אמר ר' יונתן : בזבוז שביעית מהחיים או הענקת אנרגיה עוצמתית לחיים?

הפילוסוף הרומי סנקה (המאה ה-1 לספירה) דיבר נגד בזבוז הזמן של היהודים: "על ידי הנהגת יום מנוחה אחד כל שבעה ימים, הם מפסידים בבטלנות כמעט שביעית מחייהם". אולם כיום אנו מבינים יותר ויותר עד כמה עבודת שבעה ימים בשבוע בעייתית, עד כמה חמורה השחיקה שהיא גוררת. בניגוד לשנה ולחודש, יחידות זמן שיש להן בסיס בטבע, לשבת אין בסיס בטבע, וכל קיומה נובע מדברי התורה.

דברי התורה הללו מופיעים לראשונה בסיום סיפור הבריאה, אך שָם אין מצווה, בני ישראל לא נזכרים (אולי נרמזים בפועל "ויקדש"), והשם "שַבָּת" לא מופיע (אלא "היום השביעי"). המצווה של השבת כמשימת בני אדם נזכרת בתורה בפעם הראשונה בפרשתנו, בהקשר של ירידת המן משמיים – שישה ימים בני ישראל אמורים ללקט אותו, ביום השישי תהיה להם מנה כפולה, ואילו למחרת – "שבתון שבת קֹדש לה'".

שמירת השבת היא קיום מצווה, אך בו-זמנית, כדבריו הקולעים של אחד העם: "יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת אותם".

מה נותנת השבת לאדם? קודם כל – חופש אמיתי (לדברי ר' יהודה הלוי, היהודי העני ביותר חופשי בשבת יותר מהמלך הגדול ביותר), יום שבו איננו עובדים וגם לא מעבידים, ובימינו משוחררים מעול הטלפון הנייד והדוא"ל; גם שקט ושלווה, מתן פנאי לעסוק בדברים החשובים באמת (כמו משפחה, ידידים, קהילה, התחברות לסיפור ההיסטורי שלנו באמצעות קריאת התורה בציבור), שוויון ואיזון בין כל האנשים (והרב משווה זאת לביקור בריג'נטס פארק המפואר בלונדון, שסביבו בתים יקרים ביותר שלא נוכל לרכוש, אך הפארק הגדול פתוח לכולנו באופן שוויוני); קדושה (הרב מתאר את תחושתו כשהלך בשבת בחוצות ירושלים).

השבת היא מעין נצנוץ של ימות המשיח בתוך שגרת החיים. את דבריו בעיונו חותם הרב באפיון השבת בתור "משאב האנרגיה המתחדשת הגדול ביותר של האנושות, היום שנותן לנו כוח להמשיך ליצור".
(ראו: הרב י' זקס, שיג ושיח, א, עמ' 177–180; רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו, עמ' 97–100.)

בברכת שבת שלום, שבת של שירה, ושפע בשורות טובות,
קרדיט: הפרופסור עמוס פריש (אמריטוס) – לשעבר ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן  קרדיט לתמונות: חב"ד תל אביב