קצרצר לפרשת בוא – אמר ר' יונתן : הנחלת הזיכרון ההיסטורי וחשיבות החינוך ביהדות

בס"ד
קצרצר לפרשת בוא – אמר ר' יונתן : הנחלת הזיכרון ההיסטורי וחשיבות החינוך ביהדות
בדברי משה אל העם בפרשתנו, לפני היציאה ממצרים וגם אחריה, יש שלוש התייחסויות בדבר מתן הסבר היסטורי לבנים, והן מוכרות לנו מההגדה של פסח. בניגוד לצפוי, משה רבנו מדבר דווקא על העתיד הרחוק – על החובה להנחיל את זיכרון סיפור מצרים (השעבוד והשחרור) לדורות הבאים, "והגדת לבנך". בזה הופך משה את כל בני ישראל למורים-מחנכים.
כדי לשמֵּר את החירות שבה זוכה כעת העם דרושה פעולה חוזרת ונשנית של הנחלת הזיכרון ההיסטורי של השעבוד והיציאה ממנו. (אגב, על סיפור יציאת מצרים טוען הרב זקס, שלא היה סיפור אחר בעולם המערבי שהשפיע יותר ממנו.)

מאחורי פעולה זאת ניצבת התפיסה, כלשון הרב, ש"אם תשכחו מאין באתם ולמה, סופכם שתאבדו את זהותכם, את ההמשכיות שלכם ואת טעם קיומכם".

החובה הזו של הנחלת הזיכרון ההיסטורי מוטלת על ההורים. אך החינוך בעם ישראל התקיים לא רק במסגרת המשפחה; הרב מזכיר, שחינוך חובה לכול (מגיל 7-6) במערכת החינוך הציבורית הונהג בעם ישראל כבר בימי הבית השני (להשוואה: באנגליה הוא הונהג רק ב-1870, ובמדינות השונות של ארה"ב הוא החל רק בין השנים 1852–1918!).
הרב קובע: "הודות לתורה, היהודים לא שכחו אף פעם שהחירות היא מיזם חינוכי שאין לו סוף, שבו הורים, מורים, בתים ובתי ספר שותפים כולם בדו-שיח בין-דורי". לימוד התורה הוא יסוד היהדות, ועל רקע זה מובן התואר החשוב שבו זכה משה – לא "נביאנו" ולא "מלכנו" אלא "רבנו", וכך גם תואר זה מזכיר לנו תמיד מה הזירה החשובה ביותר לעיצוב חברה טובה ומתוקנת – החינוך.
(ראו: הרב י' זקס, שיג ושיח, א, עמ' 173–176; וכן: שם, עמ' 171–172; "הולדתה של החירות", באתר הרב זקס, פרשת כי תשא תשע"ב.)

בברכת שבת שלום ובשורות טובות, פרופ. (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך – אוניברסיטת בא אילן

קרדיט לתמונה: רשתות חברתיות