"הונאה היא חצי מהקרב" – האם ארה"ב מוליכה שולל את איראן לקראת מתקפה גדולה? ניתוח האסטרטגיה

האם אתם זוכרים את התרחיש של "יוני 2025" – שבו טראמפ דיבר על משא ומתן ארבע שעות בלבד לפני שפתח במתקפה על איראן? 

זהו לקח שאסור לטהרן לשכוח!

הנה ניתוח של המצב הנוכחי (החזרת הכוחות לאל-עודיד + הדלפות בנוגע לחוסר מוכנות) דרך עדשת "הונאת מלחמה":

1. אסטרטגיית ה"היפנוזה": הדלפות חדשות ל"טלגרף" שצבא ארה"ב "לא מוכן", דיווחים ל-AFP שטראמפ "שוכנע מההזדמנות", והחזרת הכוחות לקטאר… כל זה עשוי להיות הצגת תיאטרון מתואמת עם מטרה אחת:

* המטרה: לגרום להנהגה האיראנית לראות את הדיווחים ולומר: "הסכנה חלפה; הכוחות חזרו לבסיסים, להורות על כיבוי המכ"מים ולשלוח את הכוחות למנוחה."

* התוצאה: הרגע שבו איראן תכבה את המכ"מים שלה ותפתח מחדש את המרחב האווירי שלה (כפי שעשתה הבוקר על ידי ביטול הסגירה של הודעות NOTAM), הוא הרגע המושלם לתקיפה מפתיעה.

 

2. מלכודת "אל עודיד" והחזרת הכוחות: ייתכן שהחזרת המטוסים לבסיס חיל האוויר אל עודיד אינה סימן שהמצב אינו מסוכן, אלא פיתיון. ארה"ב יודעת שאיראן לא תפציץ בסיס מלא בחיילים חוזרים כי "הם חשבו שהמלחמה נדחתה".

* ההתקפה עצמה לא תשוגר מאל-עודיד (כדי להימנע מחשיפתה לסיכון); במקום זאת, היא תשוגר מגואם ומצוללות בים הערבי. פלטפורמות אלו אינן דורשות את פינוי אל-עודיד כדי לפעול.

* חזרת החיילים היא בסך הכל "כיסוי חזותי" כדי להקרין נורמליות, בעוד שמפציצי חמקן B-2 Spirit (שנותרו בלתי נראים) עשויים כבר להיות בדרכם.

 

3. טראמפ: בין "סוחר העסקות" להבטחות פנימיות הדוקטרינה של טראמפ נשענת במידה רבה על עקרון חוסר הוודאות.

הוא אוהב לתקוף כשכולם מצפים ממנו לנהל משא ומתן, ולנהל משא ומתן כשכולם מצפים ממנו לנהל. דיבורים על "דד-ליינים" ו"גישור" הם טקטיקה קלאסית לקנות את אלמנט ההפתעה.

במישור אחר, אי אפשר להתעלם מלחץ הזמן בנוגע לרחוב האיראני; טראמפ הבטיח למפגינים באיראן שהתמיכה תגיע. הוא מודע היטב לכך שכל עיכוב מוגזם לא רק יצנן את התלהבותם של המפגינים, אלא יתפרש כטראמפ ש"דקר אותם בגב" ונטש אותם. אובדן הקלף הזה פירושו אובדן הפנים האיראני; לכן, פעולה מהירה נחוצה כדי לשמור על אמינותו בקרב בעלי ברית בתוך איראן לפני אלו מחוצה לה.

 

4. קריאת ה-NOTAMs: "השלווה הקטלנית" בהתבסס על תיאוריית הטעיה זו, היעדר אזהרות בקבצי NOTAM (הודעות למשימות אוויריות) הנוכחיים הוא המרכיב המסוכן ביותר.

* בתקיפה הקודמת, מטוסים אמריקאים וכטב"מים ישראליים ניצלו "מסדרונות אזרחיים פתוחים" כדי לחדור. איראן פתחה כעת לחלוטין את המרחב האווירי שלה. אם מתקפה קרובה, מטוסי התקיפה יגלו "שטיח אדום" פרוס בפניהם – אזורים ללא איסור טיסה ואין שיבושי GPS (שהוסרו חלקית).

 

המסקנה המפחידה:

* התרחיש הנאיבי: המלחמה נדחתה, וכולם הלכו לישון.

* התרחיש הזדוני (והסביר ביותר עבור טראמפ): איראן הורדמה לתחושת ביטחון כדי לפרק את מצב הכוננות הגבוה שלה.

התקיפה תהיה מהירה כברק בשיא ה"הרפיה" הזו, ולפני שטראמפ יאבד את אמון הרחוב המתקומם. זה עשוי לקרות עוד לפני הגעת נושאת המטוסים אברהם לינקולן, המשמשת כהסחת דעת ויזואלית (מרמזת שהמלחמה רחוקה), בעוד שהכלים האמיתיים (מפציצים חמקניים) מוכנים כעת.

עצה: אל תסמכו על "חזרת לופטהנזה" וגם לא על "חזרת החיילים לאל-עודייד". הסטנדרט היחיד הוא המכ"מים. כל עוד השמיים פתוחים ומכשירי ה-NOTAM "נקיים", זהו הזמן המועדף לבגידה.

קרדיט ולתמונות: טלאל נהלה – AI