המעבר ממדיניות של הרתעה למדיניות של מעורבות קינטית – כך ניתן לזהות כוונות תקיפה אמריקאיות על איראן

14/01/2026 Nziv איראן, ארה"ב

המעבר ממדיניות של הרתעה (Deterrence) – שנועדה למנוע פעולה באמצעות איום – למדיניות של מעורבות קינטית (Kinetic Engagement) – כלומר שימוש בפועל בכוח צבאי – הוא תהליך שניתן לזהות דרך אינדיקטורים ברורים בשטח.
בינואר 2026, המתיחות בין ארה"ב לאיראן הגיעה לנקודת רתיחה. הדיווחים על פינוי כוח אדם מנהלתי (Non-essential personnel) מבסיסים במפרץ, ובפרט מבסיס אל-עודייד בקטאר, הם אחד ה"סימנים המעידים" המובהקים ביותר לכך שהתכנון הצבאי עבר משלב התיאוריה לשלב הביצוע.

להלן ניתוח האינדיקטורים המרכזיים למעבר זה:
1. צמצום חשיפה (Force Protection)
פינוי חיילים מנהלתיים ומשפחות הוא שלב קריטי ב"ניקוי השטח" לקראת ספיגת אש או יציאה להתקפה.
* הקטנת "בנק המטרות" האיראני: איראן הוכיחה (למשל בתקיפת אל-עודייד ביוני 2025) שהיא מגיבה לתקיפות ארה"ב בירי טילים לעבר בסיסים במפרץ. פינוי כוח אדם שאינו חיוני ללחימה מצמצם את פוטנציאל הנפגעים האמריקאים, ובכך מעניק לממשל טראמפ "מרחב תמרון פוליטי" רחב יותר להסלים את העימות מבלי לחשוש מלוויות המוניות של חיילים.
* שינוי תצורה ללחימה: בסיסים כמו אל-עודייד הופכים מ"ערים קטנות" למערכים מבצעיים נטו. הפינוי מאפשר לכוחות הלוחמים להתמקד בניהול המערכה האווירית והלוגיסטית ללא "הפרעות" מנהלתיות.

2. מעבר מ"איומים מילוליים" ל"פקודות מבצעיות"
על פי דיווחים עדכניים (ינואר 2026), הפנטגון הציג לנשיא טראמפ סל אפשרויות הכולל תקיפת יעדי תשתית, מתקני גרעין ובסיסי משמרות המהפכה (IRGC).
* דוקטרינת ההכרעה: המעבר לשימוש במושגים כמו "Decision-making strikes" מעיד על כך שארה"ב כבר לא מנסה רק להחזיר את איראן לשולחן המו"מ, אלא שואפת לפגוע פיזית ביכולות הדיכוי וההתעצמות של המשטר.
* הזזת נכסים אסטרטגיים: פעילות מוגברת של מפציצים חמקנים (כמו ה-B-21) ומערכות לוחמה אלקטרונית (EW) במרחב המפרץ הם אינדיקטורים טכנולוגיים למעבר לפעולה קינטית.

3. שינוי הדוקטרינה האיראנית: "הרתעה אקטיבית"
גם הצד השני משנה פוזיציה. איראן הכריזה לאחרונה על מעבר מ"סבלנות אסטרטגית" ל"הרתעה אקטיבית ובלתי צפויה".
* מכה מקדימה: הצהרות בכירי המשטר לפיהן איראן עשויה לפעול ברגע שתזהה "סימני סכנה" (ולא תחכה להיפגע ראשונה) הופכות את המצב לדינמי ומסוכן יותר.
* איום על המארחות: איראן העבירה מסרים למדינות המפרץ (קטאר, איחוד האמירויות) שכל תקיפה שתצא משטחן תיענה בתגובה קשה נגדן. הפינוי האמריקאי מאל-עודייד הוא גם מסר של ארה"ב לקטארים: "אנחנו לוקחים את האיומים ברצינות ונערכים להגן על הכוחות".

4. הקשר הפנים-איראני כזרז (Trigger)
ההבדל המרכזי ב-2026 הוא שילוב המחאות הפנימיות באיראן עם המדיניות האמריקאית.
* הגנה על מפגינים: הנשיא טראמפ הציב "קו אדום" ברור נגד טבח במפגינים. כאשר ארה"ב מגדירה פעולה פנימית של איראן כעילה לתקיפה חיצונית, מושג ההרתעה המסורתי (שעסק בגרעין או בשיט בינלאומי) נשחק לטובת מעורבות ישירה בתוך המדינה.

סיכום האינדיקטורים המעידים על עימות קרוב ( | אינדיקטור | משמעות | סטטוס (ינואר 2026) | ):

קרדיט: רשתות חברתיות