האם אנחנו באמת מוגבלים ל-5 חושים? המדע מדבר על 33 חושים ברשתות מורכבות

מאז ימי אריסטו, בני האדם האמינו באופן מסורתי שיש להם רק חמישה חושים: ראייה, שמיעה, ריח , טעם ומגע. אך בדיוק כפי שהמדע זנח את תפיסת חמשת החושים של הפילוסוף היווני לפני מאות שנים, המחקר המודרני דוחף כעת לחשיבה מחודשת רדיקלית על תפיסת החושים האנושיים.

על פי מחקרים אחרונים במדעי המוח ובתפיסה חושית, לבני אדם עשויים להיות בין 22 ל-33 חושים שונים, הפועלים יחד ברשת מורכבת המעצבת את החוויה היומיומית שלנו את העולם ואת גופנו.

 

חוויה חושית שלמה

למרות שאנו נוטים לחשוב על החושים כערוצים נפרדים, החוויה האנושית היא למעשה רב-חושית במהותה. איננו רואים, שומעים או נוגעים בנפרד, אלא חווים את העולם כשלם מאוחד.

מה שאנחנו רואים משפיע על מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו מריחים משפיע על מה שאנחנו נוגעים בו, ואפילו על מה שאנחנו טועמים. לדוגמה, הבושם המשמש בשמפו יכול לגרום לשיער להיראות רך יותר, למרות שהמבנה הפיזי של השיער נשאר ללא שינוי. באופן דומה, ארומות שנוספו ליוגורט דל שומן יכולות להעניק לו מרקם עשיר יותר ומרקם מלא יותר, ללא תוספת שומנים או מתחלבים.

חושים שאנחנו לא שמים לב אליהם

מדעני מוח מצביעים על קיומם של חושים שאנחנו בדרך כלל לא מבחינים בהם, אך פועלים כל הזמן. ביניהם נמצאת הפרופריוספציה, המאפשרת לנו לדעת את מיקום הזרועות והרגליים שלנו מבלי להסתכל עליהן. חוש שיווי המשקל מסתמך גם על המערכת הווסטיבולרית באוזן הפנימית, בנוסף לראייה ולפרופריוספציה.

ישנה גם “אינטרוספציה”, המאפשרת לנו לחוש שינויים בגופנו, כמו קצב לב מוגבר או תחושות של רעב או מלאות. בנוסף, ישנה “תחושת השליטה”- התחושה שאנחנו בשליטה על הגפיים שלנו – תחושה שחלק מחולי שבץ עלולים לאבד.

ישנה גם “תחושת בעלות גופנית”, שגורמת לנו להרגיש שהגפיים שלנו שייכות לנו. במצבים נוירולוגיים מסוימים, מטופל עשוי להרגיש שזרועו אינה שייכת לו, למרות שהוא מסוגל להרגיש אותה.

טעם הוא דבר מורכב יותר ממה שאנחנו חושבים

במחקרים אחרונים, מה שאנו מכנים “טעם” אינו חוש אחד, אלא שילוב של שלושה: טעם, ריח ומגע. קולטני הטעם על הלשון מבחינים רק בחמישה טעמים בסיסיים: מתוק, מלוח, חמוץ, מר, ומה שמכונה “אומאמי” או טעם מלוח.

לטעמי פירות, כמו תות, פטל או מנגו, אין קולטנים ייעודיים על הלשון. במקום זאת, אנו תופסים אותם דרך ניחוחות שעוברים מהפה לאף בזמן לעיסה או שתייה, תהליך המכונה תפיסה ריחנית אחורית. גם למגע יש תפקיד בחוויה זו, הוא מקשר בין טעם לריח ומשפיע על העדפותינו למרקם המזון, בין אם רך, מוצק או קרמי.

לראות ולהרגיש

אפילו הראייה עצמה אינה פועלת במנותק מהחושים האחרים. במטוס, למשל, במהלך ההמראה, נוסע עשוי לתפוס את חזית תא הנוסעים כעולה, למרות שהנוף החזותי לא השתנה בפועל. תחושה זו נובעת מהאינטראקציה של הראייה עם אותות ממערכת שיווי המשקל באוזן, אשר אומרת למוח שהגוף נוטה לאחור.

מחקרים רבים הראו כי רעש מטוסים מפחית את יכולתנו להבחין בין טעמים מתוקים ומלוחים, אך הוא אינו משפיע על טעם האומאמי. מכיוון שעגבניות עשירות באומאמי, נראה כי מיץ עגבניות טעים יותר במטוס מאשר על הקרקע, הסבר מדעי להרגל נפוץ בקרב נוסעים.

חשיבה מחדש על החושים

במרכז לחקר החושים ביוניברסיטי קולג’ לונדון, פילוסופים, מדעני מוח ופסיכולוגים עובדים יחד כדי להבין את המורכבות הזו. מחקרם הראה, באמצעות ניסויים אינטראקטיביים, כיצד שינוי צליל צעדיו של אדם יכול לגרום לו להרגיש קל יותר או כבד יותר, או כיצד רמזים שמיעתיים במוזיאונים יכולים לשפר את זכירת הפרטים הוויזואליים בציורים.

ניסויים אחרים חשפו גם את “אשליית הגודל והמשקל”, שבה אבן קטנה נראית כבדה יותר מאבן גדולה, למרות שהן למעשה שוקלות אותו דבר, מה שמאשר שתחושה אינה תמיד משקפת נאמנה את המציאות הפיזית.

מחקר זה מגלה כי החושים שלנו מורכבים ועשירים הרבה יותר ממה שאנו מבינים, ושהם פועלים בהרמוניה מתמדת כדי לעצב את חוויית העולם שלנו. אולי אנחנו רק צריכים לעצור לרגע – בזמן הליכה, אכילה או האזנה לצלילים סביבנו – כדי להבין כיצד חושים אלה משתלבים יחד כדי לתת לנו תחושה שלמה של החיים. ( קרדיט: אלערביה)

קרדיט: רשתות חברתיות