המאבק על סוריה וישראל הגדולה – דעה
ישראל כעת בשלב ב’ של המלחמה: עיצוב שליטה במזרח התיכון. עוקבי הערוץ הוותיקים יודעים את הראייה שלי – יצירת שליטה היא ניצחון. שליטה היא מכלול ועל האומה לפעול לפי מינופים בעולם משתנה.
סוריה היא המדינה החשובה ביותר עבור אומות האסלאם באגן הים התיכון. סוריה היא החיבור בין טורקיה, עיראק, ירדן (וערב הסעודית כנגזרת).
לא לחינם איראן השקיעה בסוריה, לא סתם כל המעצמות הגדולות במידה כזו או אחרת מעורבות בסוריה: המשמעות של סוריה סונית, היא חיבור העולם האסלאמי הסוני מטורקיה ועד לערב הסעודית.
המאבק הכי חשוב של ישראל היום, יותר מאיראן אפילו – עתיד סוריה.
1. אם סוריה תהיה מדינה סונית רודנית יציבה, אומות האסלאם יוכלו לבנות נתיב סחר ללא ישראל במרחב.
2. אם סוריה תהיה בידיים של הציר השיעי, שוב יהיה חיבור בין איראן ללבנון.
האינטרס העליון של ישראל – שנתיב הסחר העתידי של המזרח התיכון יכלול אותה.
מכאן: פירוק סוריה אינטרס ישראלי.
יש כבר מלחמה בין טורקיה לישראל – מלחמת נתיב הסחר. מי שתייצר שליטה על סוריה, תנצח.
הסיבה שטראמפ מקשיב לעולם הסוני בנושא הסורי ומנסה להרגיע את הרוחות ואת ישראל פומבית, כי הוא רוצה נתיב סחר במזרח התיכון. או שטורקיה תגיש לטראמפ נתיב סחר דרך סוריה, או שישראל תגיש לטראמפ נתיב סחר דרך ערב הסעודית. תשימו לב: לא אני ולא אתם, כנראה רק נתניהו וטראמפ – יודעים מה הערך של “ביקורת פומבית”. (ועוקבי הערוץ הוותיקים יודעים: הצהרות אינן מעשים אלא אירוע פוליטי)
ואנשי התקשורת כאן יצרו דוקטרינת “טראמפ מתהפך עלינו” וטועים שוב ושוב, כי טראמפ לא “מתהפך עלינו”. הוא פשוט מנהיג רציני, ששומר על דלת פתוחה לכל מנהיג להציע דרך פעולה לצד קלפים סגורים.
ומה התרגיל המבריק של ישראל?
בגדול – שמירה על הדרוזים. השמירה על הדרוזים יוצרת בקרב מיעוטים את היכולת להתנגד למשטר. סוריה היא מדינת מיעוטים, כשהדרוזים, הכורדים והעלווים יושבים בצירים הנבחרים והחשובים מול ירדן, טורקיה וחוף הים – וכך למעשה אם המיעוטים לא מצייתים למשטר, הסיכוי של סוריה להפוך למדינה יציבה, אפסי.
למעשה – השלטון של אסד ומפלגת הבעת’ שרד כל כך המון שנים – כי הוא היה שלטון נציג מיעוטים. נכון, הם לא היו רוב תחת אסד. אבל שלטו בצירים החשובים.
למעשה ישראל מיישמת את השיטה האמריקאית לניהול סכסוכים: אף אחד לא צריך להיות חזק מדי וכאן ישראל מראה חשיבה אימפריליסטית.
תשמיד את חיזבאללה טורקיה תבוא. תשמיד את ג’ולאני וחיזבאללה יבוא. ישראל צריכה להיערך לניהול מדיניות חדשה: לא “מערכה שבין הזירות” – אלא שליטה בין הזירות.
לעומת ישראל – טורקיה לקחה פרויקט לוגיסטי מדיני קשה: להפוך את סוריה למדינה יציבה. ישראל צריכה לייצר כאוס, טורקיה יציבות.
המשאבים שישראל צריכה בגדול? דרוזים בחיים.
המשאבים שטורקיה צריכה בגדול? לייצר משטר מרכזי. בהצלחה מסייקס פיקו.
חיזבאללה וג’ולאני הם איום. חד וחלק. יש לנו טראומה לאומית מחשיבה “האויב של האויב הוא חבר”. מנגד – אנחנו בעידן של מציאות גלובלית עולמית משתנה וישראל צריכה לקבל החלטות מתוך הסתגלות ולא “ספר”.
כל ציר צריך להיות חלש מדי כדי להתמודד עם ישראל, אך חזק מספיק כדי שלא יושמד ויפריע לאחרים.
איראן, עיראק, סוריה ואפילו לבנון במשבר מים קשה, העולם והמעצמות בחובות קשים, עידן המלחמות הסדירות החל, העולם בסכסוכים ועימותים ולתת למזרח התיכון להרוג את עצמו מתוך ניהול האירוע והכרה בכך שהמציאות משתנה – זו גם שיטת עבודה.
כרגע – המצב הנוכחי הוא טוב לישראל. המזרח התיכון יחזור למלחמה. רק שהפעם, ישראל בעמדת היוזמת, ישראל בעמדת השליטה, ישראל בעמדת עיצוב המציאות שלה. ישראל מתעשרת, מזנקת טכנולוגית, חותמת על חוזים מעשיים מול העולם.
והכי חשוב: הופכת בכוח את הציר השיעי והציר הסוני לצירים מאוזנים ובכך ישראל תוכל לאכוף ולעצב מדיניות במזרח התיכון – מהרחבת המלחמה, או הרחבת הסכמי אברהם.
במקרה של סוריה, ישראל סוף סוף אחרי עשרות שנות קיום מיישמת הליך אימפריליסטי. לא רק כיבוש ללא חשיבה – אלא יצירת קרע שלטוני ועיצוב יחידות שטח מחדש. יצירת בריתות יעילות, תוך כפיית מציאות על המעצמות הגדולות. סוריה היא קפיצת דרך תודעתית גדולה מאוד, בחשיבה האסטרטגית הלאומית של ישראל.
המלחמה לא נגמרה. אנחנו כעת בשלב חשוב של עימותי שליטה. אם נהיה חכמים ולא אימפולסיביים וננצל את החולשה של מנגנונים גלובליים – העימות הבא במזרח התיכון שיקרה, יהיה מעמדת יוזמה ואכיפה שלנו.
לישראל הגדולה, ומעבר לכך.
קרדיט: ערוץ הטלגרם טופז ראם קרדיט לתמונות: AI