מכון “נורס”: מי מנצחת במלחמה בין רוסיה לאוקראינה? והערות אנאליסט מומחה לענייני רוסיה על הכתבה

השאלה שכולם שואלים את עצמם ולא מצליחים למצוא תשובה מתקבלת על הדעת: מי מנצחת במלחמה בין רוסיה ואוקראינה?

רוסיה כבר לא כל כך חזקה אחרי מלחמת אפגניסטן, אולם רבים במזרח התיכון מאמינים שרוסיה עדיין מעצמה, בעוד שהיא החלה את כנפיה תחת המטריה הסינית והפכה למעצמה השנייה החזקה בעולם.

אין שום דבר חדש בנשק הרוסי, מבחינת מערכות הגנה אווירית או מטוסים, ובמהלך 3 וחצי השנים של מלחמת אוקראינה, רוסיה לא הצליחה להשתלט על אוקראינה, אולם רוסיה לא תפסיק לנסות, למרות שאיבדה לפחות רבע מיליון חיילים על פי הערכות מערביות.

רוסיה כיום תלויה במידה רבה בכטב”מים, כמו גם אוקראינה, ופיתוח נשק הכטב”מים הגיע לשלבים מתקדמים בשתי המדינות, מה שהופך את האיזון למתכנס, וקווי העימות אינם משתנים.

מה שיהפוך את המשוואה הם טילי הטומהוק, שישמשו להשמדת שדות תעופה ומפעלים רוסיים במעמקי רוסיה.

טראמפ מנסה לסיים את המלחמה, והוא התרברב בהשפעתו על פוטין, אך עמדתו של פוטין גרמה לטראמפ לחזור ולהתיישר עם אוקראינה.

זלנסקי ביקר בארצות הברית שלוש פעמים ויש לו לובי גדול בארצות הברית, אך טראמפ ייתן הזדמנות חדשה להיפגש עם פוטין בהונגריה בעוד שבועיים, אולם, אף אחד באוקראינה לא רוצה להגיע להסכם, האוקראינים והרוסים הם גזע אחד, חושבים “הכל או כלום”, וגם פוטין לא צפוי להסכים לשום הסכם שבו ההסכם נראה מחליש אותו ברוסיה. ( מכון המחקר הסורי – נורס)

אנליסט, מומחה לענייני רוסיה וחבר העמים, מהערוץ אנליזה ניוז העיר את ההערות הבאות: 

הכתבה רוויה באי דיוקים:

1.אין קשר בין הכותרת לתוכן. כדי לענות על השאלה בכותרת יש במינימום להציג את הישגי שני הצדדים במלחמה, צבאית ומדינית בתכלול הנזקים שגרמו אחת לשניה.
2. רוסיה לא נלחמה באפגניסטן. היתה זו ברה”מ – מעצמה בשיעור גודל, מעמד ועוצמה אחרים לחלוטין מאלו של רוסיה.
3. רוסיה לא צמחה כמעצמה הודות או בחסות סין אלא הודות להיותה היורשת של ברה”מ – בעיקר בארסנל הצבאי והגרעיני בפרט. אם כבר אז סין היא זו שהפכה למעצמה בחסות סובייטית ולא להיפך.
4. האמירה כי אין שום דבר חדש בנשק הרוסי, מבחינת מערכות הגנה אווירית או מטוסים, היא חסרת בסיס: האמל”ח הרוסי בתחום הוא המתקדם בעולם. רק שאינו מותאם לאיומים האוקראיניים ולחזית המלחמה הנוכחית – בדומה לישראל שהתקשתה להתמודד עם איום הכטב”מים של חזבאללה במלחמה. אך מערך הטילים וחה”א הרוסי הם שמאפשרים לרוסים להמשיך ולבצע תקיפות והפצצות כואבות בעומק אוקראינה ללא מענה אוקראיני יעיל בהעדר אמל”ח מגננתי נדרש.

5. טילי הטומהוק לא יכריעו את רוסיה. רק יכאיבו לה יותר.אי אפשר להכריע את רוסיה צבאית במלחמה הנוכחית. מה שיכריע את רוסיה הוא מכלול של פעולות שיאיים על הקרסת כלכלתה שכבר מתקשה להמשיך ולממן את המלחמה.
6. הבעיה היא לא שטראמפ “חזר להתיישר עם אוקראינה” (הוא לא חזר כי אף פעם לא התיישר עימה) אלא להיפך, שהוא חוזר להתיישר עם פוטין אחרי כל שיחה עימו ואינו חד ועקבי במדיניותו/יחסו לרוסיה ומגלה היסוס רב מדי במימוש איומיו כלפיה.
7. הקביעה כי “אף אחד באוקראינה לא רוצה להגיע להסכם” היא חסרת בסיס. זה היה נכון אולי לתחילת המלחמה. עובדתית, כל השינוי ביחס ממשל טראמפ לאוקראינה אחרי הפיצוץ המתוקשר עם זלנסקי בפבר’ השנה, נובע מהנחתת האוקראינים אל המציאות והסכמתם להפסקת המלחמה בקווי חזית המלחמה בשטח. כלומר ויתור בשלב זה על השטחים שהרוסים כבשו. מי שלא נחת אל המציאות עדיין אלו הרוסים שחושקים בשטחים אוקראיניים נוספים לאלו שכבר כבשו כתנאי להפסקת הלחימה.לזה האוקראינים מתנגדים בתמיכת טראמפ לכאורה. זו הסיבה לדחיה המסתמנת של פגישת טראמפ עם פוטין בהונגריה.
8. הרוסים ואוקראינים אינם גזע אחד – זו תעמולה רוסית. אחוז הרוסים באוקראינה אינו עולה על 20%. רוב תושבי מרכז-מערב אוקראינה אינם משייכים עצמם לרוסים. עייפות האוקראינים מהמלחמה, היא שמאפשרת כיום לזלנסקי להתפשר טריטוריאלית כדי לסיים אותה. מה שעדיין לא ניתן לאמר על משטר פוטין.

קרדיט: לבנט ניוז