מצרים אינה מרוצה מהסכם ההגנה הסעודי-פקיסטני המסכל למעשה את יישום רעיון הקמת נאט”ו מוסלמית
החתימה האחרונה על הסכם הגנה משותף בין ערב הסעודית לפקיסטן עוררה ויכוח במצרים בנוגע לסיבות לכך שהסעודים העדיפו את פקיסטן לעסקה כזו, ולא את מצרים.
דיונים אלה מקבלים רלוונטיות מיוחדת לאחר הפסגה הערבית-אסלאמית שנערכה בדוחא, קטאר, ב-16 בספטמבר, שם קרא נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי להקמת מנגנון לתיאום סוגיות ביטחון והגנה בין מדינות ערביות ואסלאמיות.
“הממלכה צריכה להציע הצדקה משכנעת להתעלמות מדיונים על הסכם הגנה משותף ערבי בפסגת דוחא”, כתב אלמוני ב-18 בספטמבר בפייסבוק.
“יש גם לציין מדוע דחתה את הדיונים על צבא ערבי מאוחד, הצעה שהוגשה על ידי מצרים בשנת 2015”, הוסיף.
“למה הסעודים לא חתמו על הסכם עם מצרים?” שאל אדם אחר . “למה הם לא מקימים צבא סעודי חזק?”
הסכם ההגנה האסטרטגית ההדדית , שנחתם ב-17 בספטמבר במהלך ביקור ממלכתי בריאד על ידי ראש ממשלת פקיסטן, שהבז שריף, מתחייב שכל תוקפנות נגד אחת מהן כתוקפנות נגד שתיהן, במטרה לחזק את ההרתעה המשותפת ואת שיתוף הפעולה הצבאי.
ההסכם מתבסס על כמעט שמונה עשורים של קשרים בין שתי המדינות, במהלכם הן הציעו תמיכה זו לזו במספר הזדמנויות, כולל בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, כאשר פקיסטן שלחה כוחות לערב הסעודית.
התפתחות זו מתרחשת על רקע מתחים אזוריים גוברים, כולל התקיפות האוויריות האחרונות של ישראל על מנהיגי חמאס בדוחא ב-9 בספטמבר.
התקיפות האוויריות הישראליות עוררו זעם בקרב מדינות ערב ועוררו קריאות לחיזוק הביטחון הקולקטיבי.
מצרים קוראת להקמת כוח בסגנון נאט”ו להגנה על מדינות ערב מפני איומים מאז 2015.
תחייה של אותו רעיון התרחשה בעקבות התקיפות הישראליות בקטאר, במיוחד כאשר דעת הקהל במדינות ערב נוטה לכיוון הסתמכות עצמית רבה יותר בנושאים ביטחוניים והגנה , בניגוד לבריתות הגנה והסכמי הגנה משותפים עם ארה”ב.
