מזרח אירופה והקווקז: מפת הנורמליזציה החדשה של ישראל

כשמזכירים נורמליזציה עם ישראל, מיד עולים בראש המפרץ או הלבנט הערבי.

השיח הציבורי סביב הסכמי אברהם, שציינו ביום שני את יום השנה החמישי לחתימתם, הפך את האזור הערבי, ובמיוחד מדינות המפרץ, לזירה העיקרית לשינויים דיפלומטיים אלה.

אבל יש סצנה מקבילה נוספת שמתגבשת הרחק מאור הזרקורים במזרח אירופה ובקווקז.

שם, במרחב גיאוגרפי המשלב היסטוריה עות’מאנית, השפעה אירופאית ומורשת ברית המועצות, אנו מוצאים מדינות בעלות רוב מוסלמי כמו אזרבייג’ן, קזחסטן, אוזבקיסטן, אלבניה וקוסובו, שכבר מקיימות יחסים עם ישראל במידות שונות.

חלקן, כמו קוסובו, פתחו שגרירויות בירושלים, בעוד שאחרות יצרו קשרים אסטרטגיים בתחומי האנרגיה, הביטחון והמודיעין.

אבל מה שבאמת מבדיל את המדינות הללו הוא שהן נעו מוקדם לעבר “נורמליזציה עממית” על ידי שיתוף פעולה של החברה האזרחית, מינוף היסטוריה משותפת (כגון הצלת יהודים באלבניה/בוסניה במהלך מלחמת העולם השנייה), ובאמצעות יוזמות וקמפיינים של תיירות וסחר לשיפור דעת הקהל.

ממד סמלי זה פותח פתח ללחץ עקיף על מדינות הדוחות נורמליזציה, ועלול להוביל לשינויים הדרגתיים לאורך זמן, במיוחד אם מודלים אלה יצליחו להשיג יתרונות כלכליים ופוליטיים מוחשיים עבור עמם.

“הסכמי אברהם מספקים הכרה דיפלומטית מיידית, מסגרות רשמיות לשיתוף פעולה ושותפויות כלכליות, והם יעילים בהשגת תוצאות מוחשיות כגון הסכמי סחר, תיאום ביטחוני וביקורי מדינה רשמיים”, אמר לרשת אלחורה פואד שהבזוב, מומחה לסוגיות ביטחון אזוריות בדרום הקווקז.

שהבזוב מבקר הסכם מסוג זה בשל “חולשתו”, במיוחד מבחינת השפעתו המוגבלת ברמה העממית.

“לכן, דעת הקהל בחברות רבות בעלות רוב מוסלמי נותרת סקפטית לגבי נורמליזציה, גם אם תהיה הכרה רשמית בישראל, עקב חוסר התקדמות בנושא הפלסטיני”, מוסיף שהבזוב.

 

מכאן, ניתן להסיק כי הסכמי ממשלה מסוגלים לפתוח שגרירויות ולחתום על חוזים מסחריים, אך הם אינם מספיקים בפני עצמם לבניית שלום ארוך טווח.

הניסיון ההיסטורי בתחום זה ברור, במיוחד במדינות ערביות שחתמו על הסכמי שלום מוקדמים עם ישראל, כמו מצרים וירדן, שם השלום נותר מוגבל לאליטה הפוליטית ולא הצליח להשתרש בחברה.

מסיבה זו, נושא הנורמליזציה העממית צובר חשיבות כפולה במדינות הקווקז והבלקן.

אזרבייג’ן היא בעלת בריתה המוסלמית הקרובה ביותר של ישראל, שהייתה בין המדינות הראשונות שהכירו רשמית בבאקו לאחר שהכריזה על עצמאות מברית המועצות בשנת 1991.

אזרבייג’ן מספקת לישראל עד 55% מצרכי הנפט שלה, ובתמורה מקבלת מערכות נשק מתקדמות בשווי של מיליארדי דולרים.

נשק ישראלי היווה 69% מיבוא הנשק של אזרבייג’ן בין השנים 2016 ו-2021, כולל מערכות יירוט טילים מתקדמות וכטב”מים מתאבדים שמילאו תפקיד מרכזי בניצחונה של אזרבייג’ן על ארמניה במלחמת נגורנו-קרבאך השנייה בשנת 2020.

קזחסטן היא גם ספקית נפט מרכזית לישראל. נתוני ממשלת קזחסטן מראים שישראל מייבאת כ-25% מצרכי הנפט שלה מאסטנה, בעוד שנפח הסחר בין שתי המדינות בשנת 2024 הגיע לכ-236 מיליון דולר.

 בעוד אוזבקיסטן פעלה למלא פערים חשובים ביצוא כמו נחושת לאחר החרם הטורקי.

זה לא מוגבל למכירת נפט או הסכמי רכישת נשק, אלא נמשך לתחום חברתי ותרבותי עמוק יותר.

נוכחותה של קהילה יהודית ותיקה בבאקו תרמה להפיכת היחסים עם ישראל למוכרים יחסית בחברה, ובכך הפחיתה את הדחייה העממית.

 

לעומת זאת, הממשלה באלבניה, שבה צעירים מהווים את הרוב, מנסה לשלב נורמליזציה בתוכניות חינוך ויוזמות תרבותיות, כך שהמעורבות עם ישראל תהפוך לחלק מתהליך בניית המדינה עצמה.

אנשים רבים באלבניה גאים במורשת הומניטרית ייחודית כאשר אלבנים הצילו מאות יהודים משואת הנאצים.

מורשת היסטורית זו סללה את הדרך לבסיס רגשי חיובי להרחבת היחסים העממיים עם ישראל, לדברי ארולדה אלבסאני, חוקרת באוניברסיטה האירופית של טירנה.

“אחת הסיבות לתמיכה החזקה בישראל היא ההיסטוריה האלבנית והקשר המיוחד שלה עם היהודים בימים האפלים ביותר של מלחמת העולם השנייה. מוסלמים אלבנים הגנו על שכניהם היהודים, ואלבניה הייתה המדינה היחידה שבה מספר היהודים לאחר המלחמה עלה על המספר שלפניה”, אמר בסאני לאלהורה.

בנוסף, אלבניה הפכה לספקית הסולר השלישית בגודלה בישראל בשנת 2024, עם יצוא של מעל 70,000 טון.

אל-בסאני מוסיף כי תמיכתה של אלבניה בישראל משקפת את האוריינטציה הכללית שלה במדיניות חוץ ואת מאמציה לעצב מחדש את תדמיתה כ”מדינת מודל של סובלנות דתית ואסלאם מתון, גשר בין מזרח למערב, ושחקן בשלום דתי”.

באשר לקוסובו, יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל הם יחסית חדשים, מאז 2021, אז חתמו על הסכם בתיווך ארצות הברית.

קוסובו התקדמה יותר מאחרות כאשר פתחה שגרירות בירושלים באותה שנה, והפכה למדינה המוסלמית הראשונה שנקטה בצעד רגיש זה.

 

עוד לפני ההכרה הרשמית, היו גורמים היסטוריים ותרבותיים רבים שהניחו את היסודות למערכת יחסים חיובית ברמה הציבורית.

במהלך מלחמת סרביה בשנים 1998-1999, ישראל סיפקה סיוע הומניטרי לפליטי קוסובו.

לאחר כינון יחסים דיפלומטיים, שתי המדינות חתמו על הסכם נסיעה ללא ויזה בשנת 2024, שתרם לחיזוק מגזר התיירות ביניהן.

חשיבותה של נורמליזציה פופולרית זו טמונה בעובדה שהיא מבטיחה את קיימות היחסים ומגנה עליהם מקריסה במשבר הפוליטי הראשון.

“כאשר ממשלות הן פרגמטיות באמת, והיחסים עם ישראל הם בעלי ערך אסטרטגי, נורמליזציה עממית יעילה במיוחד כגורם משלים, המבטיח שהקשרים לא יתבססו רק על עסקאות רשמיות, אלא גם יהיו איתנים מבחינה חברתית”, אומר שהבזוב.

קרדיט: ע’סאן  טאקי  – רשת אלחורה       קרדיט לתמונות: AI