אזהרה סודית ממשרד המודיעין האיראני בנוגע לאפשרות של התקוממות עממית

בעקבות החזרתן האפשרית של סנקציות האו”ם נגד המשטר האיראני, שלח משרד המודיעין מכתב רשמי למספר משרדים וסוכנויות מרכזיות ובו הזהיר אותם כי סנקציות אלו עלולות להיות בעלות השלכות חמורות על המשטר.

על פי תוכן ההודעה הזו, החזרת הסנקציות עלולה להוביל לעצירה מוחלטת של מכירות הנפט האיראני, ובכך להכניס את המדינה למשבר כלכלי גדול.

באזהרה זו, ציין משרד המודיעין כי משברים אלה עלולים להוביל ל”הסלמה של חוסר שביעות רצון ציבורי” ואף ל”הופעתם של איומים חברתיים הנובעים מהמשבר הכלכלי”. ביטויים אלה, בספרות הביטחונית, מצביעים על דאגה עמוקה מהאפשרות של מחאות נרחבות ואף התקוממות עממית.

הדגש על הפוטנציאל לאיומים חברתיים הנובעים מהמצב הכלכלי המידרדר משקף את מודעות שירותי הביטחון לשבריריות המצב באיראן.

הערכת מצב זאת, שהוכנה באופן סודי, מדגימה כי מבנה השלטון מודע בבירור לסכנות הקרבות ופועל למנוע את ההשלכות החברתיות שלהן, כולל מחאות ארציות.

שינויים אחרונים ברמות הגבוהות ביותר של שירותי הביטחון הם גם אינדיקציה לדאגה של המשטר מפני סכנת קריסה.

בהקשר זה, ביקורו האחרון של עלי לאריג’אני בלבנון ובעיראק בתפקידו כמזכיר החדש של המועצה העליונה לביטחון לאומי נושא מסר ברור לגבי מאמצי המשטר להתמודד עם ההשלכות האזוריות של השפעתו המדרדרת במדינות השכנות.

קרדיט: אלחנאדק

 

בלבנון ובעיראק מתקיימים פעולות לפירוק נשק של קבוצות הפרוקסי הנתמכות על ידי המשטר האיראני.

ממשלת לבנון אישרה רשמית את פירוק חיזבאללה מנשקו, בעוד עיראק, תחת לחץ מצד ארצות הברית, מבקשת לצמצם את תפקידן של כוחות הגיוס העממי (PMF).

צעדים אלה מגיעים בתקופה שבה המשטר האיראני השקיע במשך שנים משאבים כספיים ומאמצים צבאיים משמעותיים בתמיכה בקבוצות אלה כשליחיו האזוריים.

ביקורו של לריג’אני הוא ניסיון למנוע את דעיכת השפעת המשטר האיראני באזור. במהלך ביקור זה, תוך שהוא מביע דאגה מתהליך פירוק הנשק של קבוצות אלו, הוא מבקש להודיע לממשלות המארחות שלא ללכת בדרך זו. התנהגות כזו נחשבת להתערבות בוטה בעניינים הפנימיים של לבנון ועיראק ועוררה חוסר שביעות רצון רשמי וציבורי מצד ממשלת לבנון.

ממשלות עיראק ולבנון הצהירו בבירור כי לא יקבלו את נוכחותן של מיליציות חמושות הנתמכות על ידי ממשלה זרה המבצעות פעילות צבאית עצמאית בשטחן.

הם קראו לסיים את תמיכת המשטר האיראני בחיזבאללה ובכוחות הגיוס העממי, ולהעביר את השליטה הביטחונית במלואה לממשלות רשמיות וכוחות מזוינים לאומיים.

 

לעומת זאת, לאריג’אני ובכירי המשטר האיראני לא רק התעלמו מדרישות אלה, אלא גם ביקשו להפעיל לחץ נוסף על ממשלות אלה כדי לדחוף אותן לחזור בהן מהחלטותיהן.

רמה זו של התערבות ישירה וגלויה בפוליטיקה הפנימית של מדינות האזור משקפת את הגישה האוטוריטרית שאימץ המשטר האיראני במזרח התיכון בשנים האחרונות.

במצב הנוכחי, במקום לשקול מחדש את מדיניותו האזורית, המשטר האיראני ממשיך לעודד קבוצות פרוקסי להמשיך בהתנגדות מזוינת.

מדיניות זו עלולה להוביל לחוסר יציבות מוגבר באזור, ואף למעורבות איראן במלחמות אזרחים פוטנציאליות בלבנון או בעיראק.

המשך מדיניות זו, במיוחד לאור המשבר הכלכלי הפנימי, עלול להטיל נטל צבאי, פוליטי וכלכלי נוסף על העם האיראני בתקופה בה האיראנים מתמודדים עם אינפלציה, אבטלה ומחסור במשאבים. ההתעקשות להמשיך ולתמוך בקבוצות חמושות מחוץ למדינה מפעילה לחץ כפול על החברה.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

בסופו של דבר, בתקופה שבה שירותי הביטחון של המשטר מזהירים מפני סכנת התקוממות עממית והכלכלה האיראנית נמצאת במצב קריטי, המשך מדיניות ההתערבות בלבנון, עיראק וחלקים אחרים של האזור מצביע על המשך הדרך השגויה הקודמת.

במקום להגיב לדרישות העם בבית ולנהל את המשבר הכלכלי, חלק ניכר ממשאביו ויכולותיו של המשטר האיראני ממשיכים להיות מושקעים בשמירה על השפעתו האזורית באמצעות מיליציות פרוקסי. דבר זה אינו תורם לשיפור המצב הפנימי ורק מחריף את המשברים. עם זאת, המשטר האיראני, החרד מקריסה ונפילה, מתעקש להמשיך בדרך זו.

קרדיט: מורד וייזי – אנליסט פוליטי של האופוזיציה האיראנית    קרדיט לתמונות: אלג’נובייה