האם אחרי איראן תוכנית הגרעין של פקיסטן תהיה המטרה הבאה של ישראל?
בתוך ההסלמה המתמשכת בין ישראל לאיראן, צץ שמה של מדינה גרעינית אסלאמית נוספת, מה שמעלה שאלות האם היא עשויה להיות המטרה הבאה של ישראל?
פקיסטן, המדינה האסלאמית היחידה המחזיקה בנשק גרעיני, עוררה זה מכבר חששות בחוגים המערביים והישראליים.
בהצהרה ישנה משנת 2011, אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו: “המשימה הגדולה ביותר שלנו היא למנוע ממשטר אסלאמי קיצוני להחזיק בנשק גרעיני, בין אם הוא נקרא איראן או פקיסטן”.
הצהרה זו מציבה את פקיסטן, יחד עם איראן, בתוך מעגל המטרות הישראלי, למרות שישראל נכשלה בהשגת מטרה זו בשנות ה-80, כאשר ביקשה לשבש את תוכנית הגרעין של אסלאמאבאד.
פקיסטן הוקמה כמדינה עצמאית בשנת 1947. בשנות ה-50 היא השתתפה בתוכנית האמריקאית “אטומים למען שלום”, והתחייבה לא להשתמש באנרגיה גרעינית למטרות צבאיות. עם זאת, התבוסה להודו במלחמת 1971 והמתחים האזוריים הגוברים, במיוחד לאחר הניסוי הגרעיני הראשון של הודו בשנת 1974, הניעו את פקיסטן לשאוף לפתח נשק גרעיני.
עבדול קאדר חאן, המכונה “אבי פצצת הגרעין של פקיסטן”, הגיע מאירופה (הולנד) והביא עמו ידע ומומחיות מתקדמים. תוך מספר שנים, פקיסטן הצליחה להעשיר אורניום ל-90%, ובכך סללה את הדרך לייצור פצצה גרעינית.
למרות שוושינגטון הטילה סנקציות על אסלאמאבאד לאחר שחשפה את הפיתוח הסודי של תוכנית גרעין, מדיניותה הייתה מקלה יחסית, בניגוד לעמדתה הנוקשה כלפי תוכניות הגרעין של איראן ועיראק. אנליסטים מייחסים זאת לצורך האמריקאי בפקיסטן כבעלת ברית אסטרטגית נגד ברית המועצות, במיוחד במהלך הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בשנות ה-80.
פקיסטן הייתה שער לתמיכה במוג’אהדין באותה תקופה, מה שהוביל את ארצות הברית לעצום עין משאיפותיה הגרעיניות. נשיא ארה”ב לשעבר, רונלד רייגן, אף הזהיר את הודו וישראל מפני כל ניסיון לתקוף את מתקני הגרעין של פקיסטן.
ניסיונות ישראליים: מכישלון צבאי לשיתוף פעולה מודיעיני
לאחר שהשמידה בהצלחה את הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981, ישראל הציבה את תוכנית הגרעין של פקיסטן ברשימת המטרות שלה. דיווחים בעיתונות, והבולט שבהם זה שפורסם על ידי עיתון שוויצרי בשנת 2022, מצביעים על מעורבות המוסד בפעולות חשאיות נגד חברות אירופאיות שתמכו בתוכניתו של עבדול קאדר חאן, כולל התקפות ואיומים.
ישראל, בשיתוף פעולה עם הודו, תכננה גם תקיפה אווירית על מתקן העשרת האורניום של פקיסטן בקהוטה, אך ניו דלהי נסוגה מחשש לתגובה דומה. אפילו ניסיון ישראלי בשנת 1982, תוך שימוש במטוסי קרב בסיוע הודי, לא יצא לפועל עקב גילוי מוקדם של התוכנית על ידי פקיסטן.
אבל האירוע המשמעותי ביותר התרחש במאי 1998, כאשר פקיסטן ביצעה את הניסוי הגרעיני המוצלח הראשון שלה, בתגובה לניסויים דומים בהודו. בכך הפכה אסלאמאבאד למעצמה הגרעינית השביעית בעולם, עם תשתית המסוגלת לייצר ולפתח נשק גרעיני.
החזקת הנשק הגרעיני של פקיסטן כיום אינה רק תוצאה של המאמצים שלה. היא קשורה גם למדיניות ארה”ב בסוף שנות ה-70, כאשר וושינגטון התקרבה לאסלאמאבאד, סיפקה תמיכה צבאית וכלכלית, הסירה סנקציות והתעלמה בצורה מכוונת ממה שהיה ידוע אז כתוכנית הגרעין הסודית שלה. תמיכה זו הייתה כה חזקה עד שנשיא ארה”ב דאז, רונלד רייגן, הזהיר את הודו וישראל מפני כל ניסיון לפגוע במתקני הגרעין של פקיסטן.
פקיסטן נוסדה בשנת 1947 לאחר היפרדותה מהודו ומיד נכנסה למצב של עוינות מתמדת עם ניו דלהי. ארצות הברית ראתה בפקיסטן הזדמנות אסטרטגית בהקשר של המלחמה הקרה וביקשה לצרף אותה למחנה האנטי-סובייטי. מיקומה הגיאוגרפי של פקיסטן, בין סין מצד אחד לאפגניסטן מצד שני, הפך אותה לחוליה חיונית בחזון האמריקאי לבלימת ההתפשטות הסובייטית באסיה ובמזרח התיכון.
באותה תקופה, פקיסטן קיבלה תמיכה צבאית וביטחונית אמריקאית, ומדעני הגרעין שלה קיבלו הכשרה טכנית ישירה החל משנות ה-50. וושינגטון הרגישה רגועה שאויבתה העיקרית של פקיסטן היא הודו, ולא ישראל, שכן איסלאמאבאד לא היוותה איום ישיר על תל אביב, למרות שלא הכירה בה כמדינה. מסיבה זו, ישנם מומחים הסבורים כי הממשל האמריקאי באותה תקופה סבל את הרעיון שפקיסטן מחזיקה בנשק גרעיני, כל עוד הוא לא כוון נגד האינטרסים הישראליים.
למרות ניסיונות להטיל סנקציות רשמיות, סנקציות אלו לא היו יעילות. ארצות הברית המשיכה לספק סיוע צבאי, אך השעתה אותו לזמן קצר בלבד לתשעה חודשים, שכן העדיפות האמיתית שלה הייתה תמיכה במוג’אהדין באפגניסטן בלחימה בכוחות הסובייטיים. פקיסטן הייתה הצינור העיקרי לתמיכה זו, וחיזקה את מעמדה במדיניות האמריקאית.
עם זאת, לאחר נסיגת ברית המועצות מאפגניסטן וסוף המלחמה הקרה, האינטרסים האמריקאים השתנו, וחשיבותה האסטרטגית של פקיסטן ירדה. בשנת 1990, ארצות הברית השעתה את הסיוע שלה עקב המשך פיתוח תוכנית הגרעין. דמותו של עבדול קאדר חאן, המוח מאחורי התוכנית, הפכה גם היא למקור לדאגה אמריקאית, לאחר שהואשם בהעברת טכנולוגיה גרעינית למדינות שוושינגטון ראתה כאיום, כמו צפון קוריאה, איראן ולוב.
בשנת 2008, היחסים ספגו מכה נוספת לאחר שארצות הברית חתמה על הסכם שיתוף פעולה גרעיני עם הודו, מה שגרם לפקיסטן להעמיק את קשריה הגרעיניים עם סין. ראוי לציין שסין תרמה רבות ליכולות הגרעיניות של פקיסטן, לצד ערב הסעודית, שסיפקה תמיכה כספית.
פקיסטן היום: מעצמה גרעינית העומדת בפני לחץ ישראלי ואמריקני
פקיסטן מחזיקה כיום בכ-170 ראשי נפץ גרעיניים וכמה טילים בליסטיים ארוכי טווח, שחלקם מסוגלים תיאורטית להגיע למטרות רחוקות עד וושינגטון. ארצות הברית הטילה מספר סנקציות על אסלאמאבאד בשנים האחרונות, האחרונה שבהן הייתה בשנת 2023, אך אנליסטים סבורים שסנקציות אלו אינן יעילות, בהתחשב בהסתמכותה של פקיסטן על מקורות טכנולוגיים שאינם מערביים.
ישנם משקיפים המאמינים כי סנקציות אלה מוטלות תחת לחץ ישראלי, במטרה לאלץ את פקיסטן להכיר בישראל – דבר שנותר בלתי סביר כרגע.
השאלה החשובה ביותר נותרת בעינה: מה תהיה עמדתה של וושינגטון אם יפרוץ סכסוך ישיר בין ישראל לפקיסטן – בין אם מבחינה פוליטית ובין אם מבחינה צבאית? האם היא תתייצב לצד ישראל, כרגיל, או שמא חישובי ההרתעה הגרעינית יכריחו את כולם לנקוט משנה זהירות?
קרדיט: ערביכ דפנס קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות