רק דרך אחת תאפשר את ניטרול מרבית סכנת הפגיעה מהטילים ומהכטב”מים המדוייקים

חברים, יש רק דרך אחת שתאפשר את ניטרול מרבית סכנת הפגיעה מהטילים ומהכטב”מים המדוייקים: פיתוח והצטיידות במערכות הגנ”א מבוססות על תותחי לייזר רבי עוצמה.

 

רקע כללי
ראש הממשלה הסביר אתמול את סכנת תוכנית הטילים הבליסטים של איראן, תוכנית שצה”ל ובהובלת ח”א מנסים כעת להחריב.

הציבור חייב לדעת כי זו סכנה שאינה נופלת בעוצמתה מסכנת הפצצה האטומית.

איראן, שגם היום היא יצרנית הטק”ק ארוך הטווח הגדולה בעולם, החליטה ,כך דווח ראש הממשלה, לייצר ב 3 השנים הקרובות כ 10,000 טילים בליסטיים כבדים וארוכי טווח. כולם טילים שמיועדים לפגוע במדויק במדינת ישראל, לבצע פגיעה קטלנית בריכוזי האוכלוסיה ובמתקנים החיוניים וזאת באמצעות רש”ק שמשקלו כ 1 טון.

בנוסף, איראן מתכננת להוסיף ולייצר ב 3 השנים הבאות החל משנת 2029 עוד כ 10,000 טילים נוספים.

בס”ה מטרת איראן היא לייצר מאגר של כ 20,000 טילים מדויקים נושאי רש”ק במשקל של כ- 1 טון ושכולם יועדו למדינת ישראל, כל זאת ב 6 השנים הקרובות.

עובדה: אין בעולם מערכת יירוט מבוססת טילים נגד טילים שיכולה להתמודד עם יירוט מתקפה רציפה של 10,000 טילים בליסטיים מדויקים מהירים וארוכי טווח.

עובדה: היום אין בעולם, גם לא לארה”ב האדירה, מערכת הגנ”א שיכולה להתמודד גם עם מתקפה רציפה של 1000 טילים כבדים ומדויקים.

 

הסבר: יירוט של טיל בליסטי ארוך טווח מחייב בממוצע שיגור של כ 2 טילים מיירטים יקרים וגם אז הצלחת היירוט אינה מובטחת.

מסקנה: העלות של מערך טילים גדול היא אדירה מאחר וכל העלות של טיל מיירט אחד היא כ 2 מליון דולר.

בנוסף, עלות הרכש, התחזוקה, ההפעלה, הלוגיסטיקה, האימונים וההדרכה לסוללת טילים נגד טילים מסתכמת בעשרות מליוני דולר לשנה וזאת לסוללה אחת בלבד וצריך כמה וכמה.

לסיכום: מי צריך פצצת אטום אם יש ברשות האויב עשרות אלפי טילים מדויקים.

בעולם עדיין יש חסמים פסיכולוגיים מהפעלת נשק גרעיני, שיגור טילים בליסטיים מדויקים נגד יעדים אזרחיים מקובל והופך להיות נפוץ יותר ויותר.

מסקנה: אם רוצים יכולת להתמודד עם מתקפות של טילים בליסטיים, טילי שיוט, רקטות, כטב”מים, טילי נ”ט, פגזים ועוד איומים אוויריים חייבים להתבסס על יירוט באמצעות אנרגיה ישירה היא יירוט באמצעות תותחי לייזר.

 

יתרונות חשובים של הלייזר שמופק מחשמל:

1,תותח הלייזר הוא “מחסנית שאינה נגמרת”, אין כאן את המגבלה של מס’ המיירטים שקטן לאחר כל יירוט, ,מגבלה שתמיד קיימת בסוללת הטילים נגד טילים.

2, תותח הלייזר מגן על כל האזור הסובב אותו, ההגנה היא עיגול גדול וכך השטח המוגן גדול.

הטילים מיירטים רק באיזור המוגבל המצוי בקידמת הטיל וגם כאן לא לצדדים.

3, היירוט באמצעות הלייזר מתבצע בעלות שואפת לאפס. כך היתרון הכלכלי עובר מהגורם התוקף לגורם המגן.

4 הייירוט באמצעות קרן הלייזר מבוצע במהירות האור, מבוצע באפס זמן וזה יתרון גדול וביחוד נוכח מתקפות של נחילי כטב”מים.

 

התובנה: אם רוצים ליירט איומים קשיחים ומהירים כטילים בליסטיים וטילי שיוט וזאת בטווח של עשרות ק”מ מהמקום בו ממוקם התותח, תותח הלייזר חייב להיות ברמת הספק היציאה הכי גדול שניתן והיא קרוב ל 1000 ק”ו.

הסבר: 
תותח לייזר בהספק קטן יגן רק מטווח קצר ועל שטח קטן בדיוק כמו שלכדור של רובה טווח קצר בהשוואה לפגז של תותח.

לתותח הלייזר בהספק הקטן אין יכולת להניח מספיק אנרגיה על הכתם על האיום וכך אין ללייזר בהספק קטן יכולת לחדור במהירות לתוך גוף הטיל הבליסטי ולנטרל אותו.

מסקנה: תותחי הלייזר בהספק קטן לא יגנו כנגד טילים בליסטיים שמשוגרים מאיראן או מכל מקום אחר.

המלצה: יש לדרוש ממערכת הבטחון לפתח ולהצטייד בתותחי הלייזר הנכונים הם תותחי הלייזר רבי העוצמה וזאת מאחר שהכמויות והאיכויות של הטילים והאיומים האוויריים המדוייקים מתעצמים ויילכו ויתעצמו מיום ליום.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות ו-AI