גל התקיפות הישראליות הכפול בתימן- משמעויות. דעה

גל התקיפות הכפול בתימן, המשמעות שלו, וההסכם עליו הכריזו האמריקאים מול החות’ים, איך זה קשור לאיראן, כיצד זה נראה בעין ערבית, ומה אפשר ללמוד מכך 

בצעד מבורך ונכון ישראל תקפה בשני גלי תקיפה יעדים של החות’ים בתימן,אלו גלי התקיפות מס’ 6 ו-7. אז מה באמת השתנה בין הפעמים הקודמות ומה לא השתנה?

1. אופי גלי התקיפה: ישראל למעשה הלכה על תגובה שאינה פפורצוינלית, והלכה על הכוונות ועל התרחיש הגרוע ביותר – החות’ים משגרים ושיגרו טיל בליסטי לעבר נתב”ג במטרה לפגוע, וישראל תקפה והשביתה, כמידה כנגד מידה, את שדה התעופה בצנעא הבירה, כאילו מדובר בתגובה שלאחר פגיעה.

2. מרחק התקיפות ואמצעי התקיפה לא שונים מהתקיפות הקודמות, האמנם נעשה פה שימוש באמצעים משמעותיים?, אבל כבר עשינו זאת וגם לאור יום, ובכל זאת יש פה מסר חד וברור לאיראן, שרוב העיניים נשואות בהקשר של פרויקט הגרעין ותקיפה של מתקני הגרעין האיראני – להערכתי האיראנים רואים את הנחישות וגם את ההצלחה בתקיפות בתימן יום אחרי יום, ומבינים את המשמעויות, ומבינים שהם יכולים להיות הבאים בתור.

3. מה שלא השתנה, זה אי היכולת הישראלית להכניע את החות’ים, או להביא להפסקת השיגורים לעבר ישראל לחלוטין.  ברור לכל כי זה לא מה שימנע מהם להמשיך בהטרדות של מיליוני אזרחים אחת לכמה ימים או שעות. השיגורים ימשכו!
לכן התגובה חייבת להיות נגד איראן שמפעילה את החות’ים. צריך להכות מכות קשות בחות’ים ע”י חיסול ההנהגה הצבאית והמדינית של הארגון בשילוב גלי תקיפה מתמשכים תוך כדי תקיפות גם באיראן עצמה.

4. אנחנו צריכים וחייבים לדבר במונחים של הכרעה, גם בזירת תימן. ההנהגה חייבת להבין שכדי להכריע את החות’ים ולמנוע שיגורים יש ללכת עד קצה היכולות שיש לנו, מה גם שאין אפשרות להכריע אויב מחומש ומבוצר היטב בבונקרים תת קרקעיים ,במהלכים אוויריים. לא משנה מה האופי או ההיקף, יש לקדם ולהכשיר פלישה ולחימה קרקעית של מתנגדי החות’ים כדי שאלו ישלימו את החסר תוך פגיעה בראש הנחש בטהראן. מדינת ישראל לא יכולה לקבל מציאות בה ארגוני טרור מצמידים לה אקדח לרקה ומאיימים לשגר לעברה טילים אם היא תרחיב פעולה צבאית בזירה אחרת, אסור שמציאות שכזו תתרחש.

ההסכם בין האמריקאים לחות’ים בתיווך עומאן, עליו דיבר הלילה טרמאפ, איך זה נתפס בצד השני, מה ניתן ללמוד מכך, והאם האמריקאים הולכים פה על עסקת חבילה גדולה?

1. ממה שניתן להבין בקלחת הזו, זה שהאמריקאים רוצים להשיג הסכם/הסכמים לפני ביקורו של טרמאפ במזרח התיכון באמצע החודש, ועל כן כנראה הלכו על מהלך כפול, מצד אחד הם רוצים להראות רצינות בנוגע להגעה להסכם גרעין מול איראן, ומוכנים אפילו להוריד את כוונות התותחים מהשלוחה החזקה ביותר של האיראנים, כדי להראות רצינות, ומצד שני לסיים את הסיפור מול החות’ים בסיפורי כניעה…

2. האמירות בתקשורת הישראלית כי הנה החות’ים התקפלו ואינם בלתי מנוצחים, אינה נכונה בעליל- ההפך, הם רואים זאת ככניעה של האמריקאים, שאמרו לישראל תשאירו לנו את החות’ים “אנחנו נטפל בהם” ובפועל בסופו של דבר אחרי כחודש וחצי של תקיפות הסכימו על הסכם “שקט תמורת שקט” ,אתם לא תתקפו ספינות שלנו (או ספינות בכלל?) ואנחנו לא נתקוף אתכם. בפועל, החות’ים ממשיכים בלחימה הזו, ולא יעצרו את המתקפות הבליסטיות שלהם על ישראל. בראייה שלהם הם הצליחו לבודד ולהפריד את ישראל מהאמריקאים שלא יתקפו למען ישראל. מבחינתם זה הישג גדול וניצחון גדול, בכך שהצליחו לפגוע בקואליציה בין ארה”ב לישראל, זה מתפרש כחולשה של שתי המעצמות.

3. ומה שמטריד ומדאיג יותר מכל, ואפשר ויכול ללמד אותנו לגבי המו”מ מול האיראנים, האם האמריקאים מבשלים לנו הסכם מתחת לשולחן?
כי נראה לבינתיים שהדברים חלוקים בין ישראל להאמריקאים בנוגע לפרויקט הגרעין האיראני. יש פה שני קווים שונים בין הצדדים, ולא בטוח בכלל שהמהלכים שעושים האמריקאים טובים לישראל.

הדוד סם שכולם בנו עליו חודשים ארוכים, ואמרו שהוא “יותר ציוני מאיתנו ומבין את המזה”ת יותר טוב מההנהגה הישראלית”, מתגלים כלא נכונים. הדוד סם מתגלה ככזה שרוצה יותר לסגור הסכמים יותר מאשר מהלכים צבאיים להכרעה.
טרמאפ מתגלה ככזה שמדבר הרבה, ועושה מעט מאוד.

קרדיט: ערוץ הטלגרם חננאל אביב     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות