על “החזרת חטופים גם במחיר עצירת המלחמה”. דעה

לפני הכל, בעזרת השם שכולם ישובו הביתה, זו תפילה אין סופית למען אחינו ואחיותנו. יחד עם זאת, אי אפשר להתחמק משיח ריאליסטי.

עצירת המלחמה: אין כפתור למלחמות.

1. ישראל לא שולטת במציאות: העולם בעידן מלחמת מעצמות – סין מול טאיוואן, ארה”ב מול איראן, רוסיה מול אירופה, מלחמת הסחר – כל תרחיש עלול לפרוץ מחר והבלתי צפוי יקרה.

2. מי שמציע עצירת לחימה בשביל החטופים מתעלם מהעיקר: אין ודאות, והבלתי צפוי יקרה. לא תמיד יהיה “אפשר לחזור ללחימה” מול עזה, מאותה אקסיומה שנכשלה שתמיד “נוכל להיכנס בעזה”. אנחנו כעת משלמים את מחיר האקסיומה הקודמת.

3. כל התלקחות עולמית; כמו עימות סין-טאיוואן, עימות מול איראן או טורקיה, הפיכות במזרח התיכון – עלול לשנות את המלחמה והרצון הישראלי לחלוטין. בין אם במשאבים צבאיים, כלכליים או מדיניים.

4. האקסיומה מול עזה כעת: הזדמנות היסטורית – עזה נחלשת, האוכלוסייה מתרוקנת, וארה”ב תומכת בהגירת תושבים. ככה נראה תהליך ניצחון: איטי עם אסטרטגיה.

5. זכותם של אנשים לחשוב שחיי 20–30 חטופים מצדיקים את המחיר של ויתור הסרת האיום העזתי – אך שיכריזו על כך בגלוי. שיגידו, באומץ “נדע להתמודד עם עצירת המלחמה גם אם לתמיד” או “הדורות הבאים יעשו זאת”. לא כאילו המלחמה היא “כפתור”.

6. להציג עצירת מלחמה כאילו היא לחצן – זו אשליה. ה-7 באוקטובר שבר את דוקטרינת “נדע להגיב” כי הממסד הישראלי ביהירות שלו, לא הבין שהסכסוך בין ישראל לעזה הוא לא “דרבי מזרח תיכוני” אלא מלחמת מעצמות – ולא הבין שמספיק שפעם אחת שישראל תפשל והתוצאה תהיה אסון. מי שבונה מדיניות צריך לבנות אותה למען הדורות הבאים, גם אם יש ממשלה או פיקוד לא טובים או מפוקסים. זה ההבדל בין מדיניות לבין סתם פעולות.

7. “הנדסת תודעה” כאן ע”י “הבכירים והמכתבים” היא עוצמתית במיוחד כי מעולם לא הייתה קליקה כל כך בכירה שהפגינה בורות טוטאלית בספרות המלחמה ומעקב אחרי שינויים והתפתחות.

8. דמוקרטיה מבוססת על חכמת המונים ונבחרי ציבור. ולא על “משאל גנרלים” לגבי מלחמות, מאותה סיבה שאין “משאל אנשי עסקים” לגבי כלכלה או “משאל רופאים” לגבי חוקים על סיגריה אלקטרונית. המומחים הם מיועדים לתחומם, הציבור בחכמת המונים צריך להכריע ולאזן. למכתבים האלו אין שום ערך גולמי בשיח.

9. כולי תפילה שהחטופים ישובו. הם היו חסרים מאוד לכל משפחה ישראלית בליל הסדר.

יחד עם זאת, יש גבול כמה “הבכירים” עם המכתבים שלהם יכולים לשפוך ניתוק מהמציאות ויוהרה לגבי הציבור הישראלי לגבי “הפסקת המלחמה”. תרבות הפופוליזם הישראלית חייבת להסתיים ומי שבא עם אמירות “מפוצצות”, צריך להגיד לציבור מה המחיר בהחלטה הציבורית הזו.

ובעזרת השם, שכולם ישובו הביתה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם טופז רם     קרדיט לתמונות:  ערוץ הטלגרם היוצרים AI