מצרים מקדמת טנקי פטון ואברהאמס למרכז סיני. מה מאחורי?
ישראל שלחה אזהרה רשמית לממשלת מצרים בקהיר, וציינה שהתגבור הצבאי המצרי הגדול והמתמשך בחצי האי סיני היא הפרה של הסכם השלום ההיסטורי מ-1979 בין מצרים לישראל, שנחתם לאחר הסכם קמפ דיוויד מ-1978.
האמנה קובעת, בין היתר, כי חצי האי סיני יישאר מפורז. עם זאת, הצבא המצרי ריכז במדבר סיני מספר רב של חיילים וכלי רכב משוריינים – שישראל חושבת שזה בלתי מקובל. דיווחים מרובים מהאזור מצביעים על כך שהמצרים פרסו טנקי קרב ראשיים ישנים יותר מסוג M60 פאטון, מתוצרת ארצות הברית.
נראה שכוחות מצרים נשלחו במיוחד לאזורים כמו מעבר רפיח עם עזה, בתגובה לחששות של קהיר שישראל מנסה לאלץ מספר רב של פלסטינים לעבור מעזה לשטח מצרים.
קרדיט: ויקיפדיה
במקביל, ישראל ציינה את תנועתם של טנקי פאטון לעבר מה שמכונה “אזור A” על פי הסכם השלום מ-1979, האזור הקרוב ביותר לתעלת סואץ. נראה שמספר הטנקים הפרוסים שם חורג בהרבה מהמגבלה המותרת של 230 טנקים באותו אזור, מה שעורר את זעמה של ישראל
לא רק טנקי פאטון מדאיגים את ישראל. גם טנקי M1A1 אברמס חדישים החלו להגיע לאזור. טנקי אברמס נצפו נעים לעבר נקודות כינוס במרכז סיני ובסמוך למעבר גבול רפיח.
קרדיט: ויקיפדיה
צי הטנקים המצרי הענק
טנק M60A3 Patton הוא שריד מהמלחמה הקרה, ומצרים שילבה אותו בכוחותיה המזוינים כמערכת הפועלת לצד דגמים אמריקאים חדשים יותר כמו ה-M1A1 Abrams.
טנק זה פותח על ידי צבא ארה”ב בשנות ה-50, ושודרג במהלך שנות ה-70. גרסת ה-M60A3 נכנס לשירות בשנת 1978. הוא מצוייד במערכות בקרת אש מתקדמות, מד טווח תרמי, ותותח ראשי בקוטר 105 מ”מ שיכול לירות פגזים מסוגים שונים, כולל חודרי שריון.
מצרים השיגה מאות טנקים כאלו באמצעות הסיוע הצבאי עם ארצות הברית מאז שנות ה-80, ומספרם הגיע לכ-1,000 טנקים מסדרת M60 בשנות ה-2000.
באשר לטנקי M1A1 אברמס, מצרים סיפקה אותם לכוחותיה המזוינים באמצעות הסכם ייצור משותף, מה שהפך לאבן הפינה של הצבא המצרי.
הטנק פותח בשנות ה-80 על ידי ג’נרל דיינמיקס, וכולל תותח ראשי בקוטר 120 מ”מ, שריון מורכב מתקדם ומערכת בקרת אש עם הדמיה תרמית. מצרים החלה להרכיב את הטנקים הללו בשנות ה-90 במפעל ליד קהיר, וקיבלה עד 2025 יותר מ-1,300 מהם, מוכנים לפעול בתנאי מדבר קשים.
טנק M1A1 Abrams מונע על ידי מנוע טורבינת גז Honeywell AGT1500 בהספק של 1,500 כ”ס, המקנה לו מהירות של עד 68 קמ”ש בכבישים סלולים. השריון המרוכב שלו, עם שדרוגים תגובתיים, מספק הגנה חזקה מפני רוב איומי האנטי-שריון, בעוד שהתותח הראשי שלו יכול לירות תחמושת מתקדמת כגון M829 APFSDS המסוגל לחדור שריון עבה.
הגרסה של מצרים לטנק הזה פחות מתקדמת מהגרסה האמריקאית המקורית, מכיוון שאין בה כמה מערכות סודיות. עם זאת, מדובר במערכת לחימה יעילה ביותר, ששונתה במיוחד כדי להתאים לתנאי הלחימה המדבריים, מה שהופך אותה למתאימה במיוחד לפעילות בחצי האי סיני.
למרות שלצה”ל יש יכולות קטלניות אם יפרוץ סכסוך עם מצרים, האינדיקטורים הנוכחיים מראים שמצרים נוקטת בעמדה הגנתית מתקדמת ולא התקפית.
נראה שקהיר לא מעוניינת לפלוש לעזה או להיכנס לעימות עם ישראל. במקום זאת, נוכחותם של הטנקים הללו היא מפגן כוח שמטרתו למנוע זרימת פליטים פלסטינים לשטח מצרים. המניע מאחורי זה הוא החשש שפליטים אלו לא יורשו לחזור, וכך מצרים תישא באחריות עליהם במשך עשרות שנים, כפי שקורה במדינות אחרות המארחות פליטים פלסטינים.
ברור שהמצב באזור מידרדר במהירות. בעוד ישראל מבקשת להתעמת עם חמאס בעזה, פתח בגדה המערבית, חיזבאללה בלבנון ואיראן, מעצמות אזוריות כמו מצרים וטורקיה מתנגדות למהלכים ישראליים, מה שמסבך את המאמצים הללו ומחליש את מצבה הביטחוני הכולל של ישראל באזור.
קרדיט: ערביכ דפנס קרדיט לתמונות: צבא מצרים ורשתות חברתיות