בעולם נכון להיום, תותח הלייזר החשמלי שמיועד ליירוט של סיכונים אוויריים הוא כשלון!

בעולם נכון להיום, תותח הלייזר החשמלי שמיועד ליירוט של סיכונים אוויריים, הוא כשלון.

 

רקע כללי

תותח הלייזר נחשב בעולם לגביע הקדוש של האמל”ח, כך מעריכים המדענים. זו המערכת הטכנולוגית שתגן ביעילות רבה ובעלות זניחה על התושבים והמתקנים החיוניים.

 

היתרונות של היירוט באמצעות הלייזר הם אדירים, חסרי תקדים להלן חלק מהם:

1, היכולת ליירט מהר כל סיכון אווירי מכל סוג ושמשוגר מכל טווח כגון: מטוסי קרב ,מסוקים ומטוסי ביון, טילים מכל הסוגים, כטב”מים , פגזים, רקטות ועוד.

זה ההבדל העיקרי בין הגנת תותחי הלייזר למערכת ההגנ”א הנוכחית הבנויה ממספר גדול של סוגי טילים מיירטים, סוללות ותותחי נ”מ.

כך, כל סוג של טיל מיועד ליירט סוג מסויים של מטרות, לא נשגר חץ 3 כדי ליירט רקטת גראד.

לפיכך המערכת הנוכחית של ההגנ”א גדולה, מסורבלת ויקרה מאוד.

עובדה, רק במלחמה הנוכחית שיגר צה”ל אלפים רבים של טילים מיירטים ובעלויות של מיליארדים רבים.

מערך של תותחי לייזר היה חוסך כ”א רב ולוגיסטיקה מורכבת מאוד ו..מיליארדי דולרים.

 

2, עלות היירוט באמצעות קרן הלייזר זניחה ומסתכמת בדולרים בודדים ליירוט אחד.

 

3, כמויות קרני הלייזר אינסופיות, אין תופעה שנקראת מחסור כרוני בטילים מיירטים.

עלות היירוט לאיום בודד באמצעות טילים נגד טילים היא בין מס’ עשרות אלפי דולר עד למס’ מיליוני דולר.

גם כאן מערך תותחי לייזר יחסוך במצב מלחמה הוצ’ של מיליארדי דולרים.

בעבר למרות ההצלחות בניסויים של הלייזר הכימי, הצלחות שהיו עוד לפני יותר מ- 20 שנה, כנראה בגלל חשש לאובדן הכנסות ומקומות עבודה בתעשייה הבטחונית ובמערכי ההגנ”א הנושא לא קודם.

הוחלט ע”י המופקדים על הבטחון לדחות את פתרון הלייזר כימי ולפתח מערכים מבוססים על טילים נגד טילים יקרים.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

מצב נוכחי

*- נסתבר גם לארה”ב, העשירה במדינות העולם, כי אין יותר אפשרות כלכלית ליירט כטב”מים ורקטות זולות באמצעות טילים נגד טילים, והגורם לכך הוא העלות והקשיים הלוגיסטיים.

*- הטילים בגלל מחירם היקר, אזי כמותם מוגבלת וזמן יצורם ממושך.

*- הוחלט לחזור לפיתוח האופציה ליירוט באמצעות קרן הלייזר. כך מס’ מדינות ובהם ארה”ב, ישראל, גרמניה, אוקראינה, בריטניה, רוסיה וסין מפתחות בשנים האחרונות לייזר שמופק מחשמל.

 

הדרישות המבצעיות העיקריות:

1, הטווח חייב שיהיה מספיק גדול וזאת כדי ליירט מטח של מס’ מטרות.

כנראה שהדרישה העולמית היא שהטווח היירוט של תותח הלייזר היבשתי לא יהיה קטן מ- 10 ק”מ מהמשגר, רצוי שיהיה גם טווח גדול יותר.

2, נידרש זמן יירוט מהיר, שניות ספורות לכל היותר, זאת כדי להספיק ליירט מס’ מטרות במטח.

המצב הנוכחי הוא שהוכנסו בעולם לשימוש מבצעי מס’ מערכות לייזר והתוצאות לא טובות.

1, אין בעולם מידע על יירוטים מוצלחים של מטרות נעות בטווחים שעולים על 2 ק”מ.

2, אין בעולם מידע על יירוטים של מטרות שמהירותם היא מאות מ/ש כשל רקטות, פגזים וטילים, אז מיירטים רק כטב”מים ופצמ”רים.

3, אין בעולם מידע על יירוט מטרות קשיחות כמו טילים, פגזים ורקטות.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

מסקנה
כעת על גורמי הפיתוח שקיבלו תקציבי עתק לנסות ולהגיע ליכולות ליירט מטרות מהירות, קשיחות ובטווח גדול.

רמת הסיכונים מהאיומים האוויריים גוברת כל יום ,ובעיקר מחימוש מדויק וכטב”מים שכמותם מיוצרים מיליונים רבים, וכאן חייבים ליירט את כולם. 

להערכתי אם הכשלון ימשך, אין לפסול חזרה ליירוט באמצעות לייזר כימי שהוכיח עצמו.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.        קרדיט לתמונה: צבא ארה”ב