“מעגל השיח השבור” או איך הפכה יחידת 8200 את צי”ח הרמטכ”ל לאות מתה וגרמה לאסון ה-7 באוקטובר
אחד השיעורים הראשונים בעולם המודיעין, בכל קורס יסוד, הוא “מעגל הצי”ח”.
הצי”ח, ציון ידיעות חשובות, הוא הגדרת הצורך במידע ובידע – לטובת מערכות האיסוף המודיעיניות. מעגל הצי”ח מתאר את מסלול ההגדרה של מה חשוב, איך מביאים את המידע, מהזנים אותו (היזון חוזר), ומגדירים שוב, מחדש, מהו הצי”ח ומה המידע הנדרש.
תיאור מופשט של התהליך בעולם מתוקן, ייראה כך:
קצין המודיעין (איש המחקר) מגבש תמונת מצב, מתוך כלל המידע העומד לרשותו.
לאחר מכן, מכין קצין המודיעין (מחקר) את הערכת המצב – כשמה, הערכה אשר בתוכה נמצאות הדפ”אות (דרכי הפעולה האפשריות), ולמולן הדפ”א המסכנת (לא המסוכנת, כפי שהיה בעבר – אלא המסכנת, זו המסכנת את המצב הידוע).
קצין המודיעין מציג בפני המפקד את תמונת המצב והערכת המצב, והמפקד קובע מהי הדפ”א הסבירה – למולה ייתנהל בניין הכוח – ומהם “צי”חי המפקד” לטובת האיסוף והמידע הנדרש למפקד לטובת המשך ההתנהלות סביב תמונת והערכת המצב.
לאחר מכן, מכין הקמ”ן יחד עם קצין האיסוף את תכנית האיסוף, וזאת יוצאת לביצוע בידי סוכנויות האיסוף השונות (ממפקד עם משקפת ועד הפעלת יכולות איסוף אסטרטגיות לאומיות).
כמובן שתיאור זה כפוף לאינספור הסתייגויות, כתלות בדרג ובגורמים רבים המגדירים את הדקויות המתבקשות בתהליך העבודה השוטף והפשוט הזה.
בעקבות לקחי מלחמת לבנון השניה, החליט ראש אמ”ן דאז, עמוס ידלין, כי המעגל איננו מתנהל כדבעי, ומשום כך הקים את חט”ה, חטיבת ההפעלה המבצעית, אשר תפקידה לפקח על מעגל הצי”ח לקבל בתוכו החלטות. החטיבה מהווה למעשה את הגוף המתכלל את כלל מעגלי הצי”ח בחיל – ומתעדפת בין הצרכים השונים ובין היכולות השונות והמגוונות של אגף המודיעין, ומקבלת את החלטותיה מתוך צי”ח הרמטכ”ל בהתאמות הנדרשות מההתפתחויות בשגרה.
מעגל הצי”ח ברמה המטכ”לית אמור להיראות בעצם כך: חטיבת המחקר מאגדת את תמונת המצב וקובעת מהי הערכת המצב (בתיאום עם קמ”ני הפיקודים הגיאוגרפיים של צה”ל), הערכת המצב מוצגת בפני הרמטכ”ל המקבל (או דוחה) את ההעמ”צ, ומכתיב את צי”ח הרמטכ”ל. בתורה, חטיבת ההפעלה לומדת את הערכת המצב ואת צי”ח הרמטכ”ל ומקבלת החלטות (תקופתיות ושוטפות) על תעדוף המשאבים וכוח האדם באמ”ן בין הציי”חים השונים, תעדוף זה בתורו הינו הפוקד של בניין הכוח בידי קמנ”ר, והפעלת הכוח לאיסוף בידי יחידות האיסוף השונות, מן-הסתם בעיקר 8200.
כדור הארץ לא עגול
לא יודע אם הגורם הוא היותר של אנשי 8200 “שטוחיסטים” המאמינים כי ארצנו הינה שטוחה, או פשוט בעיות אגו בסיסיות מובנות – אך התוצאה כפי שמבין כל בר-דעת באמ”ן הינה פשוטה:
יחידות איסוף בהן המשאב בחוסר הינו הנגישות (דוגמת יחידת האיסוף היומינטי 504, או יחידות אחרות), מביאות גם-כך את כל אשר לאל ידן – ללא תלות בתעדוף, העוסק רק בתעדוף בניין הכוח שלהן שהוא ארוך-טווח בהגדרה.
יחידות האיסוף בהן המשאב בחוסר הינו הסנסורים (דוגמת יחידת האיסוף החזותי 9900, או יחידות אחרות), מתנהלות למול תעדוף שוטף של חטיבת ההפעלה – המתעדפת יחד עם אגף-המבצעים את שגרת העבודה.
עד כאן כשר ישר וקביל.
כאן מתחילה הבעיה – יחידות איסוף מוגבלות כוח אדם כמו 8200, פיתחו במעלה השנים כושר החלטה של יועמ”שית, מפקד יחידה 8200 הוא המחליט בכל הנוגע לנגישות או להפקה, יחד עם האל”מ החזק ביותר באמ”ן – מפקד מרכז ההאזנות. כך נוצר מצב בו צי”ח הרמטכ”ל הופך לאות מתה בתרגום לפעולת איסוף, היות וזאטוט זב חוטם (לפי-ערך) הינו מקבל ההחלטות הרשמי והסופי – ולא אף אחד ממפקדיו, באמ”ן או מחוצה לו.
כך למשל, כפי שמתאר הני”ט, הפסיקה היחידה להאזין לקשר הטקטי בעזה – בהחלטת סא”ל במרכז ההאזנות ובאישור מפקדו, המפמ”ר.
מרכז ההאזנות של 8200, כפי שמתרברב הפאצ’ שהוציאו למרכז “אמני המידע”, מתיימר כבר שנים לשלוט לא רק במידע – אלא גם בידע (לא רק במידע הגולמי, אלא גם במסקנותיו), זאת באמצעות הגבלת המערכת המודיעינית למידע המיוצר על ידי אנשי המרכז בלבד, ללא יכולת לעקוף את המרכז או לתעדף את משימותיו בצורה מיטבית וכפופה לפקודות.
כל עוד אנשי המרכז והיחידה (סא”ל א’, אל”מ נ’, תא”ל י’), ואנשי חטיבת ההפעלה האחראיים על גזרת עזה (אל”מ ה’, תא”ל ג’) לא יועלו על המוקד יחד עם הקמ”נים הגזרתיים המופקדים על ההערכה (סא”ל א’ ואל”מ א’) – דעו כי מדובר בתסמונת האשמת הש.ג. ולא בנסיון לתקן את המעוות.
הפאצ’:
קרדיט: שמול מקבוצת נציב קרדיט לתמונה: אלבדג’ס.נט וויקיפדיה