קריסת האסטרטגיה של טהראן בעיצומה

קריסת האסטרטגיה של טהראן בעיצומה .

מאזן הכוחות הפוליטי במזרח התיכון השתנה באופן דרמטי נגד המשטר של איראן . מהלומות ותקיפות מתמשכות לכוחות הפרוקסי של המשטר באיראן יצרו מצב חסר תקדים עבור ההנהגה , כזה שלא חווה מעולם. השינויים הללו מתרחשים בתקופה שבה אין למשטר יכולת להגיב לאתגרים הללו וגם לא יכול להרשות לעצמו לשבת בחיבוק ידיים. בשני המקרים, התוצאה מהווה תבוסה למשטר .

במשך יותר משלושה עשורים, המשטר שרד באמצעות כוחות הפרוקסי שלו, בניסיון להרחיב את השפעתו ואת טווח הפעילות המבצעית שלו. אבל כעת המצב השתנה , הכוחות הללו נמצאים כל הזמן תחת לחץצבאי כבד ונפגעים . מצב זה יצר אתגרים רציניים עבור המשטר, שהשפיע ישירות על היציבות הביטחונית והפנימית שלו. המשטר מודע יותר מכולם לתסיסה הבוערת מבית, ולמעשה, כל הפרובוקציות האחרונות שלו נועדו להסיט את תשומת הלב מהבעיות הפנימיות שלו מבפנים.

ממשלות דמוקרטיות או אפילו דמוקרטיות למחצה שואבות את ההישרדות והלגיטימיות שלהן מהקולות של אזרחיהן. ממשלות אלו יורדות הצידה לאחר סיום כהונתן. או שהם יוצאים מהבמה הפוליטית או נסוגים אל הרקע, מחכים למחזור הבא. עם זאת, במשטרים דיקטטוריים, אין שינויים מהותיים. העריץ נשאר בראש ההיררכיה ושולט זמן רב ככל האפשר. מה שנקרא נבחרי ציבור משרתים רק את מטרותיהם של המנהיגים הלא נבחרים.

בדיקטטורות כאלה, יציבות המשטר והישרדותו תלויים בגורמים מחוץ לרצון העם.

עבור משטר האייטולות האיראניות, הגורם המניע את כוחותיו וסוכניו מתגלם ב”יצוא טרור ומלחמות “. זו הסיבה שמנהיג העליון של המשטר עלי חמינאי רואה בעיראק, סוריה, תימן, לבנון ופלסטין את “העומק האסטרטגי” של משטרו ומשתמש בכך כעילה כדי לגייס את משמרות המהפכה (IRGC) ואת כוחות הבסיג’ שלו. הוא צריך להראות את כוחו בדרכים מוחשיות כדי לשמור על כוחות הדיכוי והפושעים סביבו להגן על משטרו. כתוצאה מכך, הוא התפאר ללא הרף בכך שיש לו שליטה על ארבע בירות ערביות, והוא הורה לנציגיו להצהיר בפומבי על תמיכתו בהן בכל במה.

במילים אחרות, חמינאי שמר על פעילי משמרות המהפכה, בסיג’ וסוכנים בלבוש אזרחי במשך כל השנים הללו על ידי ניפוח תפקידם של כוחות המייצגים אותו. התעמולה סביב 150,000 הטילים המוכנים לשיגור של חיזבאללה הייתה חלק מאסטרטגיה זו. הוא ידע שאם יעצור את הטרור וההתחממות באמצעות שלוחותיו, כפי שניסח זאת מייסד המשטר רוחאללה חומייני, “רוח המנהיג העליון” תתרוקן. הוא ידע שהפושעים שמחזיקים את משטרו בשלטון כולם עבדים לשלטון. אם הם יחושו שהמנהיג העליון שלהם חסר אונים פוליטית וצבאית, הם יתפוררו במהירות.

בגלל התמוטטות העומק האסטרטגי הזה והתפוררות שלוחותיו, הפחד פקד את המשטר.

כשהמשטר מאבד את כוחו האזורי, לאף אחד אין יותר תקווה למחר. בנאום בפני הבסיס הנאמן של המשטר, יו”ר מג’ליס (הפרלמנט), מוחמד באגר חליבף השתמש שוב ושוב בביטוי “בואו לא נפחד!”

ניסיונותיו הבהולים שר החוץ עבאס ארגצ’י במסע טיולים לשכנוע באזור, כאשר הוא התחנן בפני מדינות שונות לתווך ולמנוע את פרוץ המלחמה לא הועילו להמשך חיזוקו והשרדותו של המשטר באיראן.

מדינה כמו לבנון, שהייתה פעם בשליטת המשטר, מבקרת כעת את יחסיה עם המשטר ומזמנת את שגרירה על כל צעד שגוי.

אפילו סוריה כבר לא מראה פנים ידידותיות למשטר ומתרחקת בשקט מהמשטר האיראני וממה שמכונה “ציר ההתנגדות” שלו.

אחד המומחים של המשטר הביע חשש בטלוויזיה ואמר: “היום המצב מסוכן יותר מאשר בשנה שעברה. ארה”ב הביאה איתה לאזור מטוסי תדלוק, והמפציץ B-52 חדר לאזורינו “.

מעוזי המשטר במזרח התיכון קורסים בזה אחר זה, וזו אותה “תבוסה אסטרטגית” שחזתה ההתנגדות האיראנית לפני שנה בתחילת מסע המלחמה של חמינאי.

כעת, כשהמחאות מתלקחות והכעס של האנשים מתפוצץ בחברה הפכפכה זו, נהיה עדים לעוד יותר גלים של פחד, חוסר תקווה, ירידה במוטיבציה ועריקות בתוך הכוחות הפנימיים של המשטר באיראן .

קרדיט: יורו-אסיה ניוז תרגם: מאיר בר מקבוצת נציב    קרדיט לתמונות: יורו-אסיה ניוז