אנליסט צבאי: ניתוח בטחוני חזית הצפון 25.8

‏חיזבאללה לא התכוון לשגר בבת אחת אלפי רקטות. התוכנית שלו להבוקר היתה מצומצמת ומדויקת יותר ונועדה לפגוע במטרות אסטרטגיות בעומק שטח ישראל.

בסייעתא דשמייא ישראל יצאה למתקפה יזומה ופגעה בכמות נכבדת של רקטות ואמצעי שיגור שהיו מאוחסנות/ מוכנות לשיגור כנגדה באופן כללי.

זה מצוין. וצריך להמשיך ולפגוע בהן. אין שום סיבה לתת לכל רקטה שאנחנו מכירים להחליד במחסן או על הכן.

יש לומר ביושר : מלחמה מלאה בלבנון זה דבר שכרגע שני הצדדים מנסים להימנע ממנו.
למה ישראל מנסה – כי ככה היא.
למה נסראללה? כי כל המלחמה הזאת באה לו לא בזמן.
הוא בהחלט רצה מלחמה איתנו אבל כזאת שאותה הוא פותח במהלך המפתיע שאליו הוא כל כך התכונן בתיאום הדוק עם שאר רכיבי ציר הרשע והבוס האיראני.
חמאס טרף לו את הקלפים.

בבוקר שמחת תורה הוא מתעורר מופתע כמונו. יש לו על הגדר הרבה הרבה פחות רדואנים ונשק ממה שצריך בשביל תוכנית כיבוש הגליל. הוא מתלבט . הוא יודע שהיסוס יגרום לזה שהוא לא יוכל להפעיל אותה. ואם הוא לא יוכל להפעיל יש לו בעצם אופציות הרבה יותר חלשות והוא עצמו בסכנה.
זה מה שקורה עכשיו.
הוא לא רוצה שישראל תצא עליו עד הסוף כי הוא במצב של חולשה גדולה. הוא איבד הרבה נכסים, הרבה מחסני תחמושת לא מעט אנשים מיומנים שהיו חוד חנית מבצעי שלו.

וזה דבר שכדי להבין אותו צריך ניסיון מבצעי: בשביל להפוך בכל מסגרת צבאית וקרבית לחוד חנית מבצעי לא מספיק להתגייס ולקבל נשק ומדים. אתה צריך זמן, ניסיון מבצעי, אין לזה תחליף. וכשהמנוסים נהרגים הארגון נפגע רוחבית. מנוסים פחות נאלצים לקחת פיקוד, עושים טעויות של מתחילים ומשלמים ביוקר. זאת גיליוטינה אבולוציונית וזאת הסיבה המרכזית שבגללה חיזבאללה מפסיד בלבנון.
אין תחליף לאנשים שלו ולניסיון שלהם. צה”ל אולי הרג רק כ500 לוחמים אבל הוא הרג במצטבר אלפי שנות ניסיון קרבי  שנרכש בסוריה, סודן, דרום לבנון, דרום אמריקה ,תימן, עיראק, ואולי אפילו איראן-עירק.

אז מה נסראללה רוצה? לרדת מהעץ אבל בלי לצאת חלש.
למה אסור לו לצאת חלש? סיבה מרכזית אחת: גורמי הכוח בלבנון ובארגון שלו יטרפו אותו. פשוט מאוד.
לכן הוא מנסה למצוא כל הזמן משוואות כוח מול ישראל. גם הבוקר, להכות אבל ממוקד. לאפשר לישראל ( שהיא צפויה מבחינתו כי נדמה שהיא תמיד רוצה שקט) להרגיע מצב.
נסראללה שילם במלחמה הזו מחיר מאוד יקר בשביל הסולידריות עם עזה. הוא שונא את זה. הוא שונא אותם ואת סינאוור הכלב שגרר אותו למלחמה שהיתה בכלל אמורה להיות שלו בתזמון כפוי.
עכשיו הוא מחפש כמו משוגע הזדמנות לצאת ווינר. זאת יכולה להיות הזדמנות שבה פתאום תיתפס ישראל כחלשה מאוד או לא מוכנה מאוד (נניח בחזיתות אחרות) והוא יוכל לנסות לשחזר את תוכנית רדואן ולהמשיך את התוכנית המקורית ( הסיכוי כרגע לא גבוה לזה והוא בנתיים כאמור נשחק ונשחק).
פריצה לגרעין של איראן שתבושר לעולם באמצעות ניסוי ותעניק לו מטריה גרעינית כחיפוי, או הסכם שיתן לו שטיח אדום לרדת מהעץ כמנצח וזמן להתארגן מחדש.

מה הוא לא רוצה בשום אופן?
לסכן את קיום הפרויקט שנבנה בעמל רב במשך ארבעים שנה בלבנון ושנקרא חיזבאללה.
פרויקט שכרגע בגלל הנסיבות והכוחות באיזור נראה שברירי מתמיד.
העניין הוא שמעבר לגבול נמצא הפרוייקט הציוני שנמצא פה כמעט כפול מהזמן הזה אבל גם הוא נראה פתאום שברירי.

קרדיט: ד”ר יאיר אנסבכר – אנליסט צבאי    קרדיט לתמונות: דובר צה”ל ורשתות חברתיות