כמה פעילי טרור נותרו בעזה בהשוואה לכמות ערב טבח ה-7.10, על רקע פרסום דו”צ. דעה

מאמר דעה על כמות פעילי הטרור החמושים שנותרו ברצועת עזה, בהשוואה לכמות ערב טבח ה-7.10, על רקע פרסום דו”צ על נתוני 9 חודשים למלחמה ברצועת עזה.

אתמול דו”צ פרסם נתונים על מצב הלחימה מול ארגון הטרור חמאס.

מתוך הפרסום של דו”צ לגבי מחבלי חמאס שחוסלו ונעצרו עד כה: הכוחות חיסלו ועצרו כ-14,000 מחבלים. בין המחבלים שחוסלו: 6 מחבלים בדרג מפקדי חטיבות, מעל ל-20 מחבלים בדרג מפקדי גדודים וכ-150 מחבלים בדרג מפקדי פלוגות.

דו”צ לא הזכיר כלל את הג’יהאד האיסלאמי ושאר פלגי הטרור השונים ולא פרסם נתונים על חיסול ומעצר של מחבלים משאר ארגוני הטרור, לא ידוע האם ה-14 אלף המחבלים שחוסלו מטעם ארגון הטרור חמאס, כוללים גם את פעילי מנגנוני ביטחון הפנים של הארגון.

לצורך ההשוואה ננסה לפענח את כמות פעילי הטרור החמושים שהיו ברצועה ערב המלחמה.

לפי נתונים ישראליים, חמאס החזיקה ערב המלחמה כ-30 אלף פעילי הזרוע הצבאית (נציין כי לפי מקורות ערביים מרצועת עזה והעולם הערבי, חמאס החזיקה בלא פחות מ-40 אלף).
– 20 אלף פעילי מנגנוני ביטחון הפנים של הארגון.
– 10 אלף פעילי הזרוע הצבאית של הג’יהאד האסלאמי (נציין כי לפי מקורות ערביים, הג’יהאד האיסלאמי החזיק ביותר פעילי טרור, בערך כ-12 אלף).
– בין 5 ל-8 אלף פעילי טרור חמושים מכלל ארגוני הטרור השונים.
הנתונים לא כוללים נושאי נשק מטעם חמולות.
סה”כ כ-50 אלף מחבלים חמושים ואנשי מנגנוני ביטחון הפנים של הארגון הרצחני חמאס, בין 15/18 אלף פעילי טרור מכלל ארגוני הטרור היו לפי נתונים ישראליים, ערב המלחמה.
סה”כ כ-65/70 אלף מחבלים חמושים ואנשי מנגנוני ביטחון הפנים.
נפרגן פה בנוסף ל-14 אלף שחוסלו ונעצרו, עוד 4 אלף שנפצעו ויצאו ממעגל הלחימה.
נשארנו עם בערך עוד 50 אלף מחבלים חמושים שנותרו.

ע”פ דו”צ כ-21 גדודים מתוך 24 גדודים הוכרעו, האם הכוונה היא חיסול מלא, חיסול כ-60/70 אחוז מכמות המחבלים שפעלו בכל גדודי, או משהו אחר?
ברור שלא חיסול מלא, השאלה האם חיסול כ-60/70 אחוז, גם לא בטוח.

 

נזכיר שצה”ל כלל לא פעל קרקעית במרחב דיר אלבלח ובמחנה נוסריאת שבמרכז הרצועה, ששם יש ריכוז גבוה של מחבלים שנמלטו ותפסו מחסה, תשתיות טרור רבות, ואמצעי לחימה רבים שכמעט ולא נפגעו כלל.

נוסיף לכך דיווחים ברשת הישראלית, מפי גורמים צבאיים שכלל המסגרות הצבאיות של חמאס והג’יהאד האסלאמי נמצאים בתהליך של שיקום כוחם הצבאי מחדש, וחלקם נמצאים בשלב מוכנות ושיקום בינונית עד גבוהה.
לא מובנת פה ההודעה של דו”צ מה הכוונה הוכרעו 21 גדודים מתוך 24.

לפי הבנתי מפי גורמים בדרג הפקודי, צה”ל סיים לפני כשבוע וחצי את השלב העצים של הלחימה, ועבר לשלב ג’ בכל הרצועה (כולל ברפיח) שלב ג’ כולל פשיטות ממוקדות על בסיס מידע מודיעיני מקדים, תקיפות אוויריות וארטילריות לעבר יעדי טרור ועוד.

האם צה”ל יכול בכלל להכריע ולחסל את שאר המחבלים החמושים שנותרו ברצועת עזה?

צה”ל יכול וחייב להכריע ולחסל את שאר המחבלים שנותרו, ויש ביכולתו לעשות זאת לאורך זמן, זה חייב להתבצע, ולא משנה כמה זמן זה יקח, גם עם יקח שנים.
השאלה איך צה”ל מתכנן לחסל ולהכריע את שאר המחבלים, מה התוכנית להכרעה לאורך זמן, במבט אסטרטגי.

איך צה”ל חיסל ועצר בתוך 9 חודשי לחימה עצימים, קשים ומרכבים רק 14 אלף מחבלי חמאס (אין לזלזל כלל בכמות הזו, מדובר בהישגים גבוהים ומרשימים מאוד, שאין לזלזל בהם בשום צורה שהיא) בזמן יחסית ארוך?

 

ננסה להסביר את המורכבות בלחימה.

1. המחבלים מסתתרים ומשתמשים בבתי חולים, מוסדות שלטון, בתי אזרחים ועוד, ונטמעים בתוך האוכלוסייה הערבית, מה שמקשה מאוד לאתר אותם ולפגוע בהם.

2. המחבלים פועלים לרוב על אזרחי ולא על מדים צבאיים, מה שמקשה לזהותם ולחסלם.

3. בעת התמרון הקרקעי ישראל כמעט ולא הציבה עמדות בידוק וסינון של העוברים דרך המעברים “ההומניטרים” לאחר הודעות פינוי אוכלוסיית האויב, כך שבקלות רבה המחבלים ניצלו את הדבר עברו דרכו, וייתכן מאוד שגם העבירו אמל”ח וחטופים.

4. בסיומו של כל תמרון או מבצע ממוקד, מייד לאחר שצה”ל מסיים לתמרן יוצא מהשטח, האוכלוסייה שהתפנתה חוזרת למרחב, ואיתה לא מעט מחבלים, שמיד מתחילים לשקם את כוחם הצבאי מחדש.

5. הרבה מהמחבלים נמצאים בתת קרקע שנותרה, המערך האסטרטגיה של הארגון “המטרו” משמש כאחד האתגרים הכי משמעותיים וקשים לפירוק בפני צה”ל, המחבלים משתמשים בתת קרקע למסתור, שיקום בניית אמצעי לחימה חדשים, ומתקפות גרילה נגד הלוחמים.

מטבע הדברים, יקח לצה”ל זמן רב לחסל את כלל המחבלים שנותרו.

איך בכל זאת ניתן להתגבר על הבעיות הקיימות ולהציב חלופות טובות יותר, במטרה להגביר את קצב חיסול המחבלים שנותרו?

1. לצמצם כמה שניתן את ניסיונות ההתבססות של המחבלים במוסדות שלטון, בתי אזרחים, בתי חולים וכו’, ולא לאפשר להם להתבסס שם מחדש, וברגע שיש מודיעין על התבססות, לפעול מיידית ולסכל אותה, לפני שהיא הופכת משמעותית.

2. בזמן פינוי אוכלוסיית האויב ולפני פעולה קרקעית, להציב עמדות בידוק וסינון, ובכך למנוע מעבר מחבלים, ומי שינסו לעבור יעצרו ולמנוע מהם לחזרה לאחר כל מבצע, מה שיעמיד אותם בפני כניעה, או בהישארות בשטח, וחיסול ע”י הלוחמים, או בריחה לתת קרקע.

3. להגביר ולהעמיק את הלחימה בתת קרקע.

4. להישאר בשטח לאורך זמן, ולא לסגת ממנו לאחר כל מבצע, עד להכרעה כמעט מלאה, ואיתור רוב האמל”ח שבשטח, ולאחר מכן אם יצטרך, (בהנחה שכן) לפעול שוב לחיסול שאריות המחבלים, תשתיות הטרור, ולמנוע התפתחות של טרור מחדש.

 

צה”ל צריך לעדכן את הציבור בישראל אחת לכמה שבועות, ולהציג את ההתקדמות, ולפענח בצורה מסודרת יותר את כמות המחבלים שחוסלו ולאיזה ארגון הם השתייכו (צה”ל עושה את זה, אבל לדעתי לא מספיק טוב).

לצה”ל אסור לסגת ממסדרון נצרים ומציר פילדלפי, בשום מצב שהוא, ולהחזיק בהם לעד.
הצירים הללו משמשים כאחד ההישגים האסטרטגיים החשובים ביותר שהושגו לאורך התמרון הקרקעי, שעלה בדמם של לא מעט לוחמים גיבורים, אסור לוותר על הצירים הללו.

בשאלה האם חיסול מפקדי הגדודים, בכירי המטכ”ל של הארגון, ועד ראש הזרוע הצבאית, מס’ 3 ברצועת עזה, ומס’ 2 של הארגון בהנהגת החוץ, מקדמת את ההכרעה, או מכריעה.

חמאס ושאר ארגוני הטרור בנו את עצמם, בצורה שחיסולים לא ישפיעו לאורך זמן, ולא ימוטטו את הארגונים, ולכל אחד יש מחליף, טוב יותר או פחות, כך שהם יכולים לחדש את שרשרת הפיקוד מחדש, ולשקם את הזרועות הצבאיות.

חיסולם של דמויות בולטות, בהחלט מהווה מכה קשה, ומקדמות את ההכרעה והשבירה, ובטח ובטח כאשר מחסלים את המחליפים בזה אחר זה.

שורה תחתונה: בחלוף 8 חודשים, הלחץ הצבאי מניב תוצאות, ההישגים לא מבוטלים כלל, ואנו כבר קוצרים פירות.
ככל שהלחץ הצבאי נמשך, מצב האוכלוסייה ממשיך להיות קשה, במצב שאוכלוסיית האויב תתחיל לצאת להפגנות נגד השלטון, נקודות השבר רק יעמיקו ויגדלו.

צה”ל מתקדם בצורה טובה ומרשימה לקראת הכרעה, צריך להמשיך את מה שנעשה, ולהגביר את הלחץ הצבאי, בהתאם למצב אם צריך.

התוכניות האסטרטגיות משתנות בהתאם למציאות המשתנה, צה”ל יצליח בסופו של דבר להגיע לנקודת ההתחלה של ההכרעה, וגם להכריע בסוף, למרות הטעויות שנעשו, יש אפשרות להכריע, רק צריך לדעת איך לעשות את זה, לקחת את הזמן, כמה זמן שזה ידרוש צריך להמתין ולבצע.

הדבר העיקרי שחייב להמשיך לקרות כדי להכריע הוא אורך רוח, עמידה איתנה לאורך הזמן שידרש, ומורל גבוה עד ההכרעה.

 

דעתי האישית שישראל לא מנהלת משא ומתן כמו שצריך להתנהל במזרח התיכון (עדיף היה שלא לנהל בכלל משא ומתן, כי מדינה שהגדירה את המטרות שלה כחיסול ארגון טרור, לא צריכה לנהל מולו משא ומתן) ישראל נותנת לצד האיוב את הזמן, ומאפשר לו להציב תנאים, ודרישות, ישראל צריכה להציב פרקי זמן קצרים, ולהציב את התנאים שלה, עם הצד השני לא מקבל אותם להפסיק את הדיון, ולהגביר את הלחץ הצבאי, עד שהארגון ירגיש לחץ ומחנק בגרון, וידרוש משא ומתן, ויסכים לקבל את התנאים של ישראל.

ישראל צריכה להתחיל לכבוש שטחים במטרה להחזיק בהם, ולספח חלקים מהם, כדי להבהיר לאויב, שהזמן משחק אך ורק לרעתו, כשזה יתבצע, האויב ירגיש לחץ כבד, ויתחיל להתקפל, במזרח התיכון שטח שנכבש נמדד כהפסד.
זאת הדרך הטובה ביותר להשיב את החטופים מהר יותר, ולהגביר את השבירה של הצד השני.

במבט אסטרטגי, לא ניתן להכריע את ארגוני הטרור השונים ברצועת עזה, מבלי לחסל את כלל המחבלים שנותרו, מפני שאלו עלולים להשתקם מחדש, ולבנות שרשרת פיקוד חדשה בשנים הבאות, כדי להבטיח שהמחבלים שנותרו, וכלל המפקדים ואנשי המטכ”ל של הארגונים לא יחליפו זה את זה, ויצליחו להשתקם תוך כמה שנים, ושוב לאיים על ישראל, לבצע פעולות טרור, יש דרך אחת, והיא הכרעה, וחיסול כלל המחבלים, פירוז מוחלט של השטח מנשק, ושליטה בו לשנים הקרובות.

ההכרעה במלחמה הזאת הכרחית, בשביל המשך קיומה של המדינה, ומניעה מהאויב לשכפל חלילה את הטבח האכזרי שהתרחש, ובכך לקדם את תורת השלבים להשמדת ישראל.

יחד נילחם ובעזרת השם יחד ננצח!

קרדיט: חננאל אביב בטלגרם     קרדיט לתמונות:ערוץ הטלגרם יוצרי תמונות AI