מילה על התעוררות הרוב הדומם

כולנו כבר יודעים שיש הבדל בין מה שמציגים לנו בתקשורת והנושאים החמים עליהם מדברים באולפני החדשות, לבין מה שבאמת מעניין וחשוב לציבור, ולא מדובר רק במדינות כמו איראן, רוסיה או סוריה, אלא נראה שזו תופעה עולמית, והדבר נכון גם לתקשורת והציבור בישראל.

דוגמה בולטת אפשר לראות בהבדל בין הסיקור התקשורתי הבלתי פוסק של הפגנות בקמפוסים ובערים גדולות בארה”ב ובשאר העולם “הנאור” שנכבש ע”י מהגרים מוסלמים מוסתים ע”י האחים המוסלמים, המשטר האיראני ושאר צדיקים מבית היוצר של האסלאם הקיצוני, והאידיוטים השימושיים המופעלים על ידם, לבין מה שבאמת מעניין את הציבור באותן המדינות, שמסתבר שלא רק שאת הרוב המכריע זה לא מעניין והם לא תומכים בתומכי הטרור הבורים ושטופי השנאה.

בתקופה האחרונה, לאחר חודשים של פמפום תקשורתי שמנסה לשוות להפגנות ו”מאהלים” של מיעוט קטן, פורע חוק, אלים ומאוד קולני, שזה הדבר הכי חשוב ומשמעותי שקורה בעולם ושזו חזות הכל, לרוב הדומם במדינות שונות נמאס, והתחלנו לראות הפגנות נגד המוסלמים והאידיוטים השימושיים שלהם שמפגינים ברחובות הערים ובקמפוסים.

הרוב הדומם התעורר והתחיל לדבר בגלוי ברשתות החברתיות, בראיונות לתקשורת (המזלזלת והעוינת לעיתים קרובות) ולאחרונה ראינו הפגנות של קבוצות שאורגנו ע”י ארגונים שונים, והפגנות שהתארגנו ברשתות החברתיות ויצאו לרחוב, וראינו גם הפגנות של יחידים שעומדים באומץ המון המון מוסת צעקני ואלים.

הרוב הדומם מתעורר בארה”ב, במדינות אירופה, ואפשר להניח שנראה התגברות של פעילות גלויה של הרוב הדומם גם בקנדה למרות שהממשלה הפרוגרסיבית חוקקה חוקים שמגבילים מה מותר לאדם לומר על טרור אסלאמי, על אלימות של מהגרים מוסלמים ועל מוסלמים בכלל. גם במדינות באסיה בהן החלו הפגנות שנאה נגד ישראל ובעד חמאס (באיחור לעומת מדינות המערב “הנאור”) רואים התעוררות של הרוב השקט שנמאס לו.

על אף מה שרבים מכלי התקשורת מנסים למכור לציבור, ולתמונת המציאות המעוותת שהם מנסים לצייר, לרוב הדומם נמאס, והוא מתעורר ומתחיל לדבר על התוצאות של הגירה שאינה מוכנה להשתלב, על הפניית משאבי המדינה לקליטת מהגרים על חשבון תקציבים לאזרחי המדינה הנזקקים, על התאמת מערכות החינוך עבור מהגרים, על כפיית שינויים במרחב הציבורי והתאמתו עבור מהגרים, על הסבת כנסיות למסגדים, על הזינוק החד בפשיעה מכל הסוגים, במיוחד בעברות מין, פשיעה אלימה ורצח, וכל זה בלי הכסות “הנדרשת” והמקובלת של הפוליטיקלי קורקט, וזה קורה גם במדינות שבהן נאסר לפרסם לציבור מה מוצא עצור במעשה פשע, בין אם זה “סתם” גניבה או ונדליזם, ובין אם זה אלימות, אונס או רצח, או נתונים סטטיסטיים על חלקם היחסי של מהגרים (ומה דתם) בביצוע פשעים במדינה, או את חלקם היחסי של מהגרים (ודתם) מכלל האסירים במדינה.

קרדיט: הרוב החופשי – פרידום

יהיה מעניין לראות אם ובאיזה היקף יהיה ביטוי להתעוררות הרוב הדומם שנמאס לו, גם בתוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי שהחלו ביום חמישי ה 6 לחודש וימשיכו עד יום ראשון ה 9 ביוני, ועד כמה תוצאות האמת ישקפו סקרים שפורסמו, והצביעו על עליית כוחו של הימים האירופי, שבמקרים רבים מכונה בתקשורת “ימין קיצוני” או “ימין פופוליסטי” ושאר כינויים שמנסים לקבע תפיסה שלילית למפלגות המייצגות אנשי מין, פטריוטים, לאומנים, או סתם כאלה שפוט נמאס להם מהשינוי שעוברות מדינתם בעקבות ההגירה.

אפשר להניח שמתוצאת הבחירות יהיה ניתן ללמוד על הלכי הרוח של הרוב השקט במדינות אירופה, שלא ממש מרוצה בהצפת מדינתם במהגרים חוקיים ולא חוקיים המביאים לתוך ביתם דת ותרבויות שונות מהותית מאלו המקומיות, ובמקום להשתלב במדינות המארחות ולנהוג לפי המקובל בתרבויות המארחות, מסרבים המהגרים להשתלב, ולכבד את חוקי המקום, מביאים איתם אלימות והרס ודורשים לכפות על המארחים את תרבותם ודתם.

גם סקרים שהתפרסמו לאחרונה בארה”ב ומדינות אחרות, מראים שאת רוב הציבור מעניינים דברים אחרים ממה שרבים מכלי התקשורת מפמפמת להם ללא הרף, במה שנראה כחלק מקמפייני תודעה מתוזמרים ומתוכננים. תוצאות הסקרים מראות שמה שבאמת מעניין את הציבור ומה שחשוב לו באמת זה דברים כמו הכלכלה והצפת מדינותיהם במהגרים, בין אם מדובר במהגרים לא חוקיים שממשלותיהם לא מגרשות כי זה “לא פוליטיקלי קורקט”או במהגרים שהממשלות דאגו להכניס למדינתם באופן חוקי, בלי לחשוב על ההשלכות קצרות הטווח ובטח שלא השלכות ארוכות טווח, על המדינה והחברה האזרחית.

ימים יגידו עד כמה התעוררות הרוב השקט תשפיע על התנהלות מדינות העולם “הנאור”, ואם ומתי יורגש השינוי גם במדיניות והתנהלות ממשלות אותן מדינות כלפי ישראל מצד אחד, וכלפי מדינות המעודדות טרור כמו איראן וקטר, מצד שני.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות