מלחמת הטילים והמעופפים

הם בחרו להתעלם מהמציאות והעם והארץ משלמים את המחיר.
האיום שכבר לפני שנים רבות הערכנו שיגיע, מתממש וחזק במלחמה הנוכחית.

מלחמת הטילים והמעופפים.

סקירה כללית:

הדרום והמרכז הותקפו מעזה מאז אירועי ה 7 באוקטובר באלפי רקטות ופצמ”רים.

הצפון הותקף ומותקף באלפי רקטות, טילי נ”ט, בורקנים, פצמ”רים וכטב”מים.

הצפון במצב בו הוא ננטש, מוחרב ונשרף כל יום.

מדינת ישראל הותקפה ישירות ע”י אירן ב כ- 330 כטב”מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים ארוכי טווח, כל זאת בלילה אחד.

במהלך המלחמה עשרות כטב”מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים שוגרו וממשיכים להיות משוגרים לכאן מעיראק ומתימן.

האיום הזה נבנה ע”י איראן במשך שנים רבות וכולל גם שיגורים מתמשכים של מטחים כבדים על ערי ישראל והמתקנים החיוניים.

מטחים של רקטות וטילים מכל הסוגים ולכל הטווחים, כטב”מים מכל הסוגים ולכל הטווחים, בורקאנים, ועוד ועוד

הכל היה ידוע כבר לפני עשרות שנים.

מערכת הביטחון והממשלות האחראיות עליהם הוזהרו שוב ושוב מפני הסכנה והם בחרו להתעלם מהמציאות ומההזהרות.

מאז מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, ובמהלך השנים, עשרות אלפי הרקטות שוגרו כנגד מדינת ישראל המחישו את ההזהרות והם שוב ושוב בחרו להתעלם.

הוצאו למערכת הבטחון פתרונות טובים והם בחרו להתעלם.

 

האם הם באמת סברו שניתן ליירט את עשרות אלפי האיומים באמצעות טילים נגד טילים שהם בהגדרה יקרים פי כמה וכמה מהעלות של האיומים ולכן כמות המיירטים תמיד תהיה מוגבלת?

טילים נגד טילים שגם יעילותם ביירוט מוגבלת טכנולוגית.

כך לדוגמא למרבית המיירטים גובה הירוט מוגבל, זמן יירוט שלהם לאחר השיגור- ארוך, מרחק היירוט שלהם מוגבל לקרבת המטרה, מהירות הטיל התוקף מהווה בעיה, מטחי טילים הם בעיה ועוד ועוד.

לכן אנחנו מפעילים כ 7 מערכות יירוט שונות, מערכות יקרות ומורכבות של טילים נגד טילים וההצלחה מוגבלת

בנוסף, מערך היירוט הוא גם בעיה לוגיסטית וכלכלית אדירה.

היה ברור לכל בר דעת שאין התכנות להתמודד עם הבעיה הזו רק באמצעות מערכות כיפת ברזל וחץ וקלע דויד וכד’.

הגורמים האחראים הוזהרו שוב ושוב ובחרו להתעלם מהמציאות.

 

מסקנות

1, אם היו לנו מערכות יירוט באמצעות תותחי לייזר רבי עוצמה אזי המצב הבטחוני והכלכלי של המדינה והאזרחים היה טוב שבעתיים.

2, אם היו לנו כעת גם כמה עשרות תותחי נ”מ מהירי יירי(היו וזרקנו) אזי מצבנו בצפון היה משופר.

3, אם היתה לנו הגנה פסיבית נכונה שמשתמשת בהיקף גדול ברשתות, סורגים, חומות של שקי חול ועוד, פגיעת הכטב”מים וטילי הנ”ט היתה קטנה פי כמה ונזקם היה מועט.

4, ניתן לאתר מעופפים מנמיכי טוס ולא רק באמצעות מכ”מ ,מדוע הכשלון הזה?

הבעיה היתה ויתכן שנותרה בחוסר האחריות ולצערי גם הנבערות מדעת טכנולוגית של מרבית הדרגים שמעורבים במו”פ בטחוני, בהבנה ביטחונית ובפיקוח עליהם.

המחדל כאן אינו קטן מהמחדלים המודיעיניים והמבצעיים של ה 7 לאוקטובר.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.     קרדיט לתמונה: קילובוטס